Page 30 - <4D6963726F736F667420576F7264202D20ECE0E7F820FAE9F7E5F0E920F7E9F0E420313220E1E0E5E2E5F1E82032303139>
P. 30

‫פשוט ניתן למישהו לשחק את הפרוטוקול של שיחתנו על במה‬                     ‫סוקרטס‪:‬‬
                                                       ‫בכדור הארץ‪.‬‬
                                                                          ‫קאנט‪:‬‬
‫את כל מה שאמרנו עד כה ואת כל מה שנאמר עוד על‬
           ‫המשחק שאתה – ראוי לשבח – מתכונן להראות לנו?‬                  ‫סוקרטס‪:‬‬
                                                                        ‫שפינוזה‪:‬‬
     ‫בדיוק לזה התכוונתי‪ .‬ברוך‪ ,‬כיצד התחיל הפרוטוקול שלך?‬
                                                                        ‫סוקרטס‪:‬‬
‫)קורא( ״רושם הפרוטוקול‪ :‬ברוך דה שפינוזה‪ ...‬סוקרטס‪:‬‬
‫עליך לרשום גם את הזמן המדויק; קאנט‪ :‬עצור! אני מתנגד‪.‬‬                    ‫שפינוזה‪:‬‬
                                                                        ‫סוקרטס‪:‬‬
                                                            ‫וכו' וכו'‪.‬‬
                                                                          ‫קאנט‪:‬‬
‫יפה‪ ,‬אז פשוט יציגו כל מה שאמרנו עד כה‪) .‬בחגיגיות(‬
‫ועכשיו אנו מעבירים את עצמנו להצגה סינכרוניזציה‬                          ‫סוקרטס‪:‬‬

                      ‫בבירקנוואלד על הבמה של… בתאטרון…‬                    ‫קאנט‪:‬‬
                                ‫זה לא יצליח‪ ,‬מדברים שם עברית‪.‬‬           ‫שפינוזה‪:‬‬
                                                              ‫אז מה?‬    ‫סוקרטס‪:‬‬
                                                                        ‫שפינוזה‪:‬‬
‫בנדיקטוס‪ ,‬אתה שוכח‪ ,‬שאין אנו מדברים עתה במילים אלא‬
                                                      ‫רק במחשבות‪.‬‬         ‫קאנט‪:‬‬

‫וכל בן אנוש מבין מחשבות‪ .‬את מה שאנו חושבים כאן כל‬                       ‫סוקרטס‪:‬‬
                           ‫אחד חייב להבין כאילו נהגה בשפתו –‬            ‫שפינוזה‪:‬‬
                                                      ‫כי זאת האמת‪.‬‬      ‫סוקרטס‪:‬‬
                                                         ‫אני מבין…‬

                    ‫אם כן‪ ,‬ההצגה יכולה להתחיל – הבה נתחיל!‬

                                       ‫)מתרגש ושמח כילד( מסך!‬
‫אל תשכח‪ ,‬בנדיקטוס‪ ,‬אנחנו כל הזמן עומדים על הבמה – מול‬

                         ‫מסך פתוח – כבר צפו בנו והקשיבו לנו‪.‬‬
                           ‫או שהמצב עדיין אינו ברור לך‪ ,‬ברוך?‬

                                     ‫)קצת מבולבל( ודאי‪ ,‬ודאי…‬
‫אתה לא מבין? אנחנו פשוט נעמיד פנים כאילו יצר אותנו‬
‫מחזאי כלשהו וכאילו שחקני תיאטרון מגלמים את דמויותינו –‬
‫)משועשע( איש לא ינחש שלמעשה העלינו את עצמנו מהאוב‬
‫להיות השחקנים‪ ,‬ורק ניצלנו את המחזאי המדומה‪ .‬מהנה‪ ,‬לא?‬
‫האמת היא שהקהל הוא המרומה‪ :‬אנחנו ניתן לקהל לשחק את‬

                         ‫‪  30‬ת י א ט ר ו ן ‪ ‬גיליון ‪  46‬‬
   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35