Page 111 - תאטרון 40

‫שמעון לוי‬

‫מורשת עדנה?‬

‫פרופ' שמעון לוי שהכיר את עדנה שביט ז"ל מאז בואו לחוג לתאטרון‬
‫באוניברסיטת ת"א כעוזר הוראה‪ ,‬ולימד לצדה שנים‪ ,‬כותב עליה בנימה אישית‬

‫נו‪" ,‬מורשת"‪ ...‬אם הכוונה לבחירה קפדנית ואיכותית בלתי מתפשרת בטקסטים‪ ,‬ניתוחם היסודי‪,‬‬
‫שילוב נדיר ומיוחד רק לה‪ ,‬כמורה‪ ,‬מה לעשות‪ ,‬באמת דגולה‪ ,‬בין קשיחות בוטה‪ ,‬תחבולות‬
‫פדגוגיות [חלקן שקופות אך עדיין יעילות] מעצבנות‪ ,‬הטחת אמיתות בפרצופי התלמידים – ובין‬
‫רוך אינסופי‪ ,‬הבנה עמוקה לנפשם ולמהות הדמויות הבדיוניות‪ .‬והמון ניסיון‪ ,‬השכלה מדהימה‪,‬‬
‫היא קראה הכול‪ ,‬אז כן‪ ,‬מורשת‪ .‬עדנה ידעה היטב מה כוחה ומה ייחודה בניתוח יסודי‪ ,‬מקורי‬
‫ומעניין של מחזות להצגה‪ ,‬הן בעיצוב\ארגון חלל והן‪ ,‬ואולי בעיקר‪ ,‬בהדרכת שחקניות ושחקנים‬
‫מבחינה גופנית (=תנועה‪ ,‬קול‪ ,‬מחווה וכו') ונפשית (=הכנה‪ ,‬אימון‪ ,‬יחס לפרטנר וכו')‪ .‬היא‬
‫הייתה מקצועית במובן החיובי ביותר של המילה‪ ,‬אכפתית עד הסוף‪ ,‬קשוחה בתהליך‪ ,‬חרדה‬
‫לתוצאה‪ .‬היא הייתה בימאית מעולה‪ ,‬שהלכה והשתבחה והתרככה במשך השנים‪ ,‬אבל מעולם לא‬
‫בגלל ולא למרות שהיא אישה – מבחינתה‪ ,‬לפחות‪ .‬עם כל הפרפקציוניזם שדרשה מעצמה‬
‫וממשתתפי ההצגות שביימה‪ ,‬כולל אחרון פועלי הבמה והסדרנים‪ ,‬גישתה הייתה לבימוי עצמו‬
‫ולא למינם‪ ,‬מגדרם‪ ,‬גילם‪ ,‬אמונתם וכו' של היוצרים‪ .‬נדמה לי שאילו היית טופל עליה‬
‫"פמיניזם"‪ ,‬היא הייתה מזדעקת ונובחת‪ .‬כמנהגה‪ .‬אם אי‪-‬שם פנימה היא הגנה או טפחה שחקניות‬

‫ודמויות נשים‪ ,‬זה בא מאנושיות ומהגינות ומשוויוניות אמיתית‪.‬‬

‫עדנה ביצעה את תפקיד לאקי במחכים לגודו הראשון שהועלה בארץ ב‪ 1955-‬והעדויות‬
‫המקצועיות והאישיות שיבחו אותה מאוד‪ .‬כמי שחשד ביכולותיה – המופלאות‪ ,‬חשוב לציין –‬
‫להחזיק‪ ,‬להנהיר‪ ,‬לפרש‪ ,‬לבטא ולבצע טקסטים גם קשים ביותר‪ ,‬יצא לי לביים אותה בערבי‬
‫קריאה וגם בהצגת קטסטרופה מאת בקט‪ ,‬בתפקיד הראשי של עוזרת בימאי‪ .‬אירוניה מיוחדת‪,‬‬
‫עדנה כעוזרת בימאי‪ ,‬אי שם בשנות התשעים‪ ,‬בארץ ובפסטיבל בקט בהולנד‪ .‬בחזרות היא לא‬
‫הייתה נוחה‪ ,‬אציין בעדינות‪ .‬לפני ההצגה היא חטפה חלסטרה ממש‪ .‬מפוחדת עד קיפאון‪ ,‬כמעט‪.‬‬

‫אבל בהצגה היא הייתה מדהימה‪.‬‬

‫עדנה הייתה חולת שליטה בתאטרון‪ .‬כל פרט היה לה חשוב‪ .‬רצונה להתחבא מאחורי קלעי‬
‫ההצגות שלה עצמה מובן לי כסירוב מודע לשבת באולם ולשאוג למסתובבים על הבמה מה –‬
‫אבל ממש בדיוק‪ ,‬ואיך‪ ,‬אבל בול כמו שלימדה אותם – עליהם לעשות‪ .‬היא לא טדיאוש קנטור‪,‬‬
‫שעשה כך‪ ,‬והציק לשחקניו‪-‬בובותיו‪ ,‬כי עדנה שחררה את שחקניה והבינה‪ ,‬בראש לפחות‪,‬‬
‫שצריך להרפות אחרי החזרה הגנרלית‪ .‬ולתת להצגה לרוץ לבד‪ .‬ליבה לחש דברים אחרים‪ ,‬אז‬

‫היא ישבה קרוב‪ ,‬לפעמים האזינה‪ ,‬אבל לא הסתכלה‪ ,‬לא הייתה "בחלל"‪.‬‬

‫הכרתי את עדנה עם בואי לחוג לתאטרון כעוזר הוראה בשנת ‪ ,1969‬ועד מהרה התיידדנו‪ ,‬קודם‬
‫מרחוק‪ ,‬בגלל הדיסטאנס ויראת הכבוד שאפפו אותה כבר אז‪ .‬עד אז לא ראיתי הצגות שלה‪ .‬אחר‬
‫כך אהבתי במיוחד את מחכים לגודו שביימה שוב ושוב‪ ,‬כולל סרט מקסים‪ ,‬אבל החמצתי את‬
‫ההצגה האגדית‪ ,‬כנראה ה"גודו" הטוב ביותר שהועלה בארץ עד עצם היום הזה ‪ -‬עם שמעון לב‬
‫ארי‪ ,‬אלי כהן‪ ,‬גד קינר ואחרים‪ ,‬שלא ראיתי‪ ,‬לצערי הרב‪ .‬בין מאות בימוייה אהבתי לפעמים גם‬

‫גיליון ‪ 40‬ת א ט ר ו ן ‪109 ‬‬