Page 88 - <4D6963726F736F667420576F7264202D20ECE0E7F820FAE9F7E5F0E920F7E9F0E420313220E1E0E5E2E5F1E82032303139>
P. 88
מעיין ,בזכות זה שהייתי אשתו ,והשתוקקתי ליצור ,והיו לי גם כישורים
תנועתיים ומוזיקליים ,שלחלק גדול מקבוצת השחקנים שהייתה שם לא היו.
קינר :לא היו?
יערון :הם היו בוגרי בתי ספר למשחק.
קינר :כן.
יערון :אז אני באתי בתור איזה שהוא כוח מעולם התנועה והמוסיקה ,ועל
הבסיס הזה השתלבתי .גם לימדתי את השחקנים ,וככה ,לאט -הזדחלתי פנימה,
ומרגע שכבר הייתי שם ,היה ברור לי שזה הבית שלי .וגם יכולתי להתפתח
כאמנית ,כי עבדתי עם דודי שהיה אז בעלי ,והיתה בינינו אינטימיות מאוד
גדולה .זאת אומרת :זכרונות דור שני הייתה עבודה על סוג של פסיכודרמה,
הקיר הרביעי של חדר הטיפולים.
קינר :כן.
יערון :מה שעשינו שם זה בטח בזכות זה שעבדתי בתוך קבוצה מיוחדת
במינה ,שהיינו גם חברים שתמכו זה בזה .זה לא תיאטרון רגיל בכלל .בנסיבות
אחרות אני לא יודעת ,אני בטוח לא הייתי עושה את זכרונות ,בטח שלא את
ארבייט מאכט פריי.
.5זלמה
קינר :לי יש איזו תחושה שבכל מה שאני רואה ,בין הדברים שראיתי בוידאו
ובשאר חומרי התיעוד ,שבאיזה שהוא מקום ברקע מהדהדת כל הזמן זלמה.
יערון :נכון) .צוחקת(.
קינר :כלומר היא לא נעלמה.
יערון :לא .היא חיה .חיה לגמרי.
קינר :יש איזה חיבור סינרגי עמוק מאוד שלך איתה.
יערון :כן.
קינר :היא האלטר אגו שלך.
יערון :אפשר לנסח את זה ככה.
קינר :איך נולדה הדמות הזאת? ואני מדבר גם על עניין השפה שלה ,או ליתר
דיוק ,העדר השפה שלה ,הבלבול והעירוב של שפות ,שהוא אחד המפתחות
86ת י א ט ר ו ן גיליון 46
