Page 47 - תיאטרון 34
P. 47
פרסום ראשון
בלי שהוא שם לב ,עשינו מעגל סביבו ,קרבנו את הידיים על הראש שלו כאילו היה פינג'אן
רותח ,ואמרנו ליפה' :יפה ,רוצה חתיכת כנפה? יפה? כנפה מתוקה ,ג'ינג'ית מהתנור ,בואי
קחי חתיכה ,אויש זה חם ,זה רותח ,בואי יפה ,לא תצטערי ,אוי ,תיזהר קלמן לא לקבל
כוויה ,זה חם ,בואי יפה ,למה את בורחת? בואי זה חם ,זה מתוק ,לא תאכלי כזאת כנפה ,זה
ג'ינג'י ,זה טוב ,זה טעים ,זה לוהט ,יפה למה את בורחת?!?'
אחרי הקטע הזה עם יפה ,ג'ינג'י היה שבור.
)שתיקה(
היה ברור לכולם שלא קוראים לו יותר ג'ינג'י והוא חוזר מיד להיות הוברמן לפחות עד
שנמצא לו שם אחר.
ואז ,פעם כשהיינו על הטנדר ,ג'ינג'י ,אה...הוברמן ,שמע פעזה ,יעני אזעקה של הערבים
וזה אומר שכולם צריכים להתחפף מהר ,מהר מהמקום.
כשחזרנו למוצב ,קלמן שאל פתאום 'איך זה יכול להיות שהוא שמע אותה ,את הפעזה ,תוך
כדי הנחירות של זמבוש ,הקשקושים של מוטקה והרעש של המנוע של הטנדר?'
ואז נפל לו האסימון –
מהיום נקרא לג'ינג'י -אבו אוזניים.
לא היה מבסוט יותר מג'ינג'י בכל הפלמ"ח ,הוא הרגיש שהוא הרבה יותר אבו אוזניים
מסתם ג'ינג'י ,שהוא באיזה שהוא מקום ממשיך את הדרך של אבא שלו ,צבי הוברמן ,מי
שכמעט כתב את המילים להמנון 'השומר'.
כמעט ,אבל לא.
והג'מאעה אהבו לעשות פרנציפים,
התחילו לעשות לו מבחני שמיעה ,שיוכיח שהוא אבו אוזניים.
'מה זה?' )רגב משמיע קול נפץ של רובה צייד( 'רובה מאוזר '7.92
'מה זה?' )קול נפץ של תת מקלע( 'מ ...סטן אנגלי'
'טוב'
'מה זה?' )קול נפץ( 'מרגמה .'K52
מספרים שאבו אוזניים כל כך פחד לחזור להיות ג'ינג'י ,שרק מכוח הרצון הוא הצמיח
לעצמו אוזן שלישית כדי שהוא אף פעם לא יפספס.
'מה זה?' )קול נפץ( ' Dרימון פולני',
'אתה גאון הוברמן
מה זה?'
)קול נפץ של מקלע(
'נו ,מה אני ילד?
לואיס גאן'
גיליון 45 34
