Page 37 - תיאטרון 39
P. 37

‫בטח באתי‪ ,‬זאת חובה!‬                     ‫פר ‪:1‬‬
                                               ‫אוסה‪:‬‬
‫עכשיו כבר אלך בשלווה!‬                          ‫פר ‪:1‬‬
                                               ‫אוסה‪:‬‬
‫תלכי? איזה שטות כבר המצאת לך?‬
                                               ‫פר ‪:1‬‬
       ‫מה תלכי? למי? לאן?‬                      ‫אוסה‪:‬‬
                                               ‫פר ‪1‬‬
‫אח‪ ,‬פר‪ ,‬הסוף כבר בפתח‪.‬‬                         ‫אוסה‪:‬‬
                                               ‫פר ‪:1‬‬
       ‫אין לי עוד הרבה זמן‪.‬‬
                                               ‫אוסה‪:‬‬
       ‫כשהעין תתערפל‬
                                               ‫פר ‪:1‬‬
       ‫תעצום אותה‪ ,‬ע ִדין‪.‬‬

       ‫ְבּארון רק תטפל‪.‬‬

       ‫שיהיה יפה כדין‪.‬‬

              ‫לא‪ ,‬שכחתי ‪-‬‬

‫די‪ ,‬שקט‪ ,‬את!‬

‫בינתיים יש זמן‪ ,‬לא חשוב‪.‬‬

‫כן‪) .‬מביטה באי‪-‬שקט על החדר(‬

       ‫תראה כמה מעט‬

       ‫השאירו לי‪ .‬ככה הם‪.‬‬

‫שוב?!‬         ‫)נרעד(‪:‬‬

‫)קשה(‪ :‬יודע‪ :‬בי כל האשמה‪.‬‬

‫למה לטחון זאת כל רגע?‬

‫לא‪ ,‬לא‪ ,‬זאת הכוס‪ ,‬יימח שמה‪,‬‬

‫היא הנחיתה עלינו ת'פגע‪.‬‬

‫)מתיישב בקצה המיטה( אמא‪ ,‬די‪ ,‬נפטפט לנו שנינו‪,‬‬

       ‫ונשכח מה שסביבנו‪,‬‬

‫את צמאה? רוצה לשתות?‬

‫המיטה צרה? את מקופלת‪.‬‬

‫תני לראות; ‪ -‬מה‪ ,‬זו לא זאת‬

       ‫בה ישנתי בתור ילד?‬

‫זוכר איך שיחקנו מזחלת‬

       ‫ממש פה על המיטה?‬

       ‫המושב היה מחצלת‪,‬‬

‫הרצפה פיורד קרח היתה‪.‬‬

       ‫כן‪ ,‬והכי מקסים ‪-‬‬

       ‫גדוד הסוסים שטסים‬

‫לטירת סוֹ ְריָה‪-‬מוֹ ְריָה‪ .‬נסענו‬

‫‪ 36‬ת א ט ר ו ן ‪ ‬גליון ‪39‬‬
   32   33   34   35   36   37   38   39   40   41   42