Page 121 - תאטרון 43

‫א פגוסקטלרי ופדסרהמ ה‬

‫קול גבר‪ :‬שמי ג'ון פול דה־ויטו‬

‫בקומה השבעים ושמונה ראיתי אישה‬ ‫דורין‪:‬‬

‫שהשיער והבגדים שלה‬

‫ברובם היו שרופים‬

‫ג'ון פול‪ :‬התיישבתי לעבוד על כמה ניירות ועל כוס קפה שנייה אחרי‬

‫פגישה עם לקוח‬

‫היא בערה לא יכולתי להחזיק אותה אז כרכתי סוודר סביב‬ ‫דורין‪:‬‬

‫המותניים שלה‬

‫קול גברי אחר‪ :‬שמי ארטורו דומינגו‬

‫ג'ון פול‪ :‬ולידי היה הרי רמוס זה היה בשמונה ארבעים ושמונה בבוקר‬

‫כשהמגדל שלנו‬

‫והובלתי אותה למטה בין ההריסות והריח המיוחד הזה של עץ חרוך‬ ‫דורין‪:‬‬

‫ארטורו‪ :‬אני עובד אצל מורגן סטנלי‬

‫ג'ון פול‪ :‬נוטה נורא הצדה כמו ספינה בים סוער מר רמוס‪ ,‬הסוכן הראשי שלנו‬

‫כמה מאות אחרים זזו הצדה לתת לנו לעבור‬ ‫דורין‪:‬‬

‫ארטורו‪ :‬הירידה הייתה שקטה ומסודרת‬

‫ג'ון פול‪ :‬נשען על סף הדלת אני הושלכתי מהכיסא אני מנהל את העסק הזה‬
‫בתור קצין ביצועים ראשי לא עסק גדול היו לנו כמה בעיות‬

‫והצלחנו להגיע לרחוב בשמונה עשרה דקות‬ ‫דורין‪:‬‬

‫ארטורו‪ :‬אבל כשהגעתי לקומה הארבעים וארבע בן אדם עם מגפון עמד שם‬

‫ואמר לאנשים שאין בעיה‪ ,‬המילים המדויקות שלו היו "הבניין‬
‫שלנו בטוח‪ ,‬אתם יכולים לחזור לקומה שלכם ואם אתם קצת‬

‫מזועזעים‪ ,‬אז תלכו לשתות קצת מים או קפה בקפטריה"‬

‫‪ 119‬תאטרון ‪ ‬גיליון ‪43‬‬