Page 122 - תאטרון 43
P. 122
חיבורי תאורה התרופפו מהתקרה והתרסקו על הרצפה ניירות ג'ון פול:
התעופפו עשן זרם פנימה מחורים שנפערו פתאום מעל הראש כמה עיתונאי:
עובדים צרחו לא להרי ולא לי היה איזשהו מושג מה קרה הרי בדיוק
חזר מחופשה של שבוע אחרי מות חמתו פצצה חשבנו
טלפנתי למרילין אשתי
"אני אוהב אותך מר" אמרתי "אני אוהב את הילדים שלנו תשמרי
על הילדים"
הרי רמוס ואני היינו שני גברים מהשורה עם עשרים וחמש שנה בוול
סטריט.
מנסים להרוויח פרוטה בפקעת צפעונים
אני בן ארבעים וחמש בן מהגרים עם שתי בנות בגיל בית ספר ובית
בצ'פאקווה ניו יורק
ומר רמוס מתקרב ליום ההולדת הארבעים וחמישה שלו ביום ראשון
היה חי בניו ארק
אני אומר היה חי כי הוא מת
בכל אופן נדמה לי
הוא נשאר מאחור
כיוון זרים מבולבלים לחדר המדרגות
בסוף בחוץ
אפוף עשן ואבק אני לא יודע אם אני אשרוד את זה חשבתי
התחלתי ללכת בעיניים עצומות מתנגש במכוניות חונות נופל ומרים
את עצמי
מייבב חי נרגש נורא על החיים שמח שהחלטתי לעזור לאחרים
להגיע למקום בטוח מתאבל על רמוס
לאנשים במגדל הדרומי
היה פחות זמן לבחור
המגדל הדרומי נפגע אחרון התמוטט ראשון
120תאטרון גיליון 43
