Page 89 - תיאטרון 41
P. 89

‫ב‪ 1945-‬הצטרף נתן שחם לקיבוץ בית אלפא‪ ,‬בו הוא חי עד היוצ( םילום מסך(‬

‫הן ניתנות למימוש בצוותא‪ .‬עם זאת‪ ,‬אין המחזה מוותר על הגיבור הקרוע‪,‬‬
‫שמתחבט בין שני הערכים בתוך עצמו‪ ,‬ויוצר בכך זירה להתמודדותם של‬
‫הערכים הנוגדים זה עם זה‪ .‬בין דמויותיהם של אבי ושל ג'ונה מציב המחזה‬
‫את דמותה של נוגה‪ ,‬הקשורה לכל אחד מהם‪ ,‬ואת דמותו של אלכס‪ ,‬הממצע‬
‫את הקונפליקט‪ .‬בהמשך הדרמה אכן נקלעת נוגה לסיטואציה שממחישה בדרכה‬
‫של הדרמה את מהותו העמוקה של הקונפליקט שבין שני המפקדים‪ ,‬ומשלמת‬
‫על כך בחייה‪ .‬הוא הדבר גם ביחס לאלכס‪ .‬השמירה ששומר המחזה על‬
‫האחדויות הקלאסיות של המקום והזמן‪ ,‬מכוונת להמחשה דרמטית של הרעיון‬
‫המונח ביסודו של המחזה‪ .‬החדר הסגור של המטה‪ ,‬בו מתרחשת עלילת המחזה‪,‬‬
‫לעומת החוץ בו טמונים המוקשים טעוני האימה‪ ,‬עשוי לסמל את מעמדו של‬
‫האדם מול עולם עוין‪ ,‬מתנכר ומאיים‪ ,‬עליו יוכל האדם לגבור רק אם יעמוד‬
‫בעוז רוח מול אימת המוות‪ ,‬כתפיסתו האקסיסטנציאליסטית של מרטין היידגר‪.‬‬
‫זמנו של המחזה מוגבל ביממה אחת‪ ,‬הוא נפתח בערב‪ ,‬עם בוא החיילים את‬
‫הרכס‪ ,‬ונגמר למחרת בשעת לילה מאוחרת‪ ,‬כאילו הסתיים בכך מחזור חיים‬
‫שלם‪ .‬רק המוקש השביעי‪ ,‬או ששת המוקשים בגרסה המאוחרת של המחזה‪,‬‬

                                                         ‫מרמז שהכול תם אך לא נשלם‪.‬‬

‫הישג ראוי לציון מצוי בלשונו של המחזה‪ .‬יש לזכור בהקשר זה שהם יגיעו‬
‫מחר ראה אור כבר ב‪ ,1949-‬הלשון המוגבהת המאפיינת את הסיפורת של‬
‫התקופה ההיא נשמרת במחזה רק בהוראות הבמה‪ ,‬וגם כאן במתינות רבה‬
‫מאוד‪ .‬הדיאלוג מסגנן את לשון הדיבור של אותם ימים‪ ,‬על העגה האותנטית‬
‫שלה‪ ,‬בלא ההנמכות "הפלמחיות" המלאכותיות‪ ,‬שהיו קוד של שייכות‪ ,‬ולא‬

              ‫לשון דיבור‪ .‬טיבו של הדיאלוג הדרמטי מוצג כבר בפתיחת המחזה‪:‬‬

                               ‫‪  88‬ת א ט ר ו ן ‪ ‬גיליון ‪41‬‬
   84   85   86   87   88   89   90   91   92   93   94