Page 106 - גג 44
P. 106

‫אביבה זרקה‬

                   ‫בגידה‬

                               ‫סיפור‬

‫במבט ראשון נראו פני השולחן כמו קרביים של חיה שנפערו חיים‪ .‬שתי קציצות דשנות‬
‫ומנומרות בעשבי פטרוזיליה שרק לפני דקות מספר נאספו במלקחיים מאש הגריל‪ ,‬נשפכו‬
‫החוצה מהלאפה על גבי צלחת פלסטיק ירוקה אחת והכתימו בכתמי דם את שוליה‪ .‬היא‬
‫ניסתה להחזיק בשתי כפות ידיה העבות את קרעי הלאפה הדקיקה‪ ,‬אך בלא הצלחה‪.‬‬
‫ומשום שהידקה את לפיתתה בה‪ ,‬יתר תכולתה נשפכה גם היא החוצה‪ :‬היו שם סלט‬
‫ירקות‪ ,‬צ'יפס ושתי קציצות קבב נוספות שהיו הראשונות להידחס פנימה בגאוות‬

                                                                                        ‫ראשונים‪.‬‬
             ‫"אופס"‪ ,‬היא פלטה בשקט ומחתה בתנועת יד אחת מהירה את אפה בכף ידה‪.‬‬
‫בשולחן סמוך ישבה בחורה אחת עם שיער בלונדיני מחומצן‪ ,‬חלק וגאה מאוד‪ .‬היא‬
‫הפנתה אל תכולת השולחן המרובבת מבט בוהה קצר‪ ,‬ולרגע חיבלה במאמציה של תקוה‬
‫להתרכז באכילתה‪ .‬ומשום שתקוה מצאה כעת שהמאמצים הללו מביכים מאוד‪ ,‬ומשום‬
‫שרצתה להראות לבחורה שלפניה שכל הפיאסקו שהתחולל כעת הוא משהו שאיננו מובן‬
‫אף לה‪ ,‬היא שמטה כליל את אחיזתה בלאפה וחייכה בינה לבין עצמה חיוך סתום של‬
‫מבוכה‪ .‬שמנה או לא‪ ,‬תמיד היה לה חשוב לשמור על מראית עין של שליטה עצמית‪.‬‬
‫אבל בלילה‪ ,‬כשאור החשמל היה מציף את המטבח ומכה בה בחוזקה בעיניו‪ ,‬היא ידעה‬
‫שממרחק המיטה בחדר השינה יכול היה אבי לשמוע את קול אכילתה הקדחתנית שם‬
‫שהיה מלווה באיזו נהמה חרישית וקצובה‪ ,‬כי בזמן שאכלה‪ ,‬שמעה אותו מתהפך על צידו‬

                                                                    ‫במיטה ופולט אנחה ארוכה‪.‬‬
‫היא מעולם לא ידעה להסביר לעצמה מדוע אותה אנחה נשמעה לאוזניה כמו מעין‬

                                              ‫תזכורת לדבר מה‪ ,‬אף שלא היה ברור לה למה‪.‬‬
‫האישה המחומצנת החזירה מיד את מבטה לעבר השולחן שאליו הסבה‪ ,‬ומתחה לאחור‬
‫את צווארה כמו ג'ירפה רבת הוד‪ ,‬נענעה אותו מעט ולאחר מכן פרעה את שערותיה מצד‬
‫לצד וכינסה את רעמתן שוב במסגרת סיכת קליפס מנומרת‪ .‬אחרי שהחזירה לעצמה את‬
‫ביטחונה ביופייה החייתי‪ ,‬הרשתה לעצמה להביט סוף כל סוף בדאגה בשעון שלה‪ .‬לא זו‬
‫בלבד שנאלצה להמתין פה כבר חצי שעה מעבר לשעה הנקובה‪ ,‬מראה האישה השמנה‬
‫שלמולה שאכלה ללא הבחנה עורר בה תחושת חוסר נוחות קשה‪ .‬אם להודות על האמת‪,‬‬
‫היא חששה שמא ידבק בה משהו מרעבתנותה של האישה הזו‪ .‬ומעבר לכך‪ ,‬היה‬
‫מבחינתה משהו מטריד במראה אותן זוג עיניים קטנות‪ ,‬שכמו ניסו לפרוץ החוצה מבעד‬
‫לסנטר הכפול והלחיים התפוחות‪ :‬הן הטילו עליה מורא מסוים‪ ,‬בשל היותן חסרות‬
‫פרופורציה כל כך לגוף הכבד‪ ,‬שאותו הן נשאו מתחתן‪ :‬בשקילה האחרונה בבית‬

                         ‫המרקחת שבסמוך למסעדה של אבי הצביע המשקל על ‪ 132‬קילו‪.‬‬

                                  ‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪104 44‬‬
   101   102   103   104   105   106   107   108   109   110   111