Page 275 - גג 44

‫"טיפסתי מעלה מעלה‪ ,‬והנה ‪ -‬כשאצבעותי כמעט נגעו במשטח החלק והגבוה נרתעתי‬
‫לפתע‪ /.‬בגבול חלקלק זה היטשטשו בתוכי ההבדלים בין מעלה ומטה בין עליה לירידה‪,‬‬

‫בין תהום לפסגה‪ /.‬קול עמום וחרישי בקש בלשון ציווי ‪ -‬לא לגעת!" (עמ ‪.)29‬‬

‫וזאת לעומת‪ ,‬הפרלוד השביעי‪ ,'Hommage à Gustav Mahler' ,‬המתאר את התהליך‬
‫היצירתי של חוקרת רב‪-‬תחומית‪ ,‬שהיא גם כותבת וגם מלחינה‪ .‬המלחין גוסטב מהלר‬
‫מתגלה ליוצרת במהלך ביצוע הסימפוניה הרביעית שלו‪ .‬סצנה זו מגלמת התקדשות‬
‫אמנותית מוצלחת‪ ,‬כהזדווגות יצירתית קומפוזיטורית מושלמת עם האנימוס הגברי החיובי‪,‬‬
‫המנגיש ליוצרת את המקומות הלא מושגים ביותר‪ ,‬אליהם צמאה נשמתה‪ .‬המפגש הזה‬
‫נחווה כמפגש נדיב בין הריון מטפיזי להריון פיזי ונושא בחובו את הזהות העצמית‬

‫האנדרוגינית‪.‬‬

‫"מאז בא אצלי‪ ,‬לא עזב‪/....‬כשהביט בי‪ ,‬כאילו עם שלם הביט בי‪ ,‬נודד ומיוסר‪/.‬לעתים‬
‫התעטף בשתיקה ארוכה שנמשכה חודשים‪ /.‬חששתי שמא הלך ממני‪ ,‬אך טען שרוחו רק‬
‫התרוממה מעט‪ ,‬סיירה בעולמות רחוקים‪ .‬אותם מקומות לא מושגים שנפשי כה צמאה‬
‫להם‪ /.‬אט אט אף הורה לי‪ ,‬בדרך שאין להעלותה על הכתב‪ ,‬את סולם תדר הצלילים‪ ,‬את‬
‫הדהוד המרווחים הזכים‪ ,‬את פמפום ממלכת התחתונים לעומת פמפום ממלכת העליונים‪,‬‬
‫אבל ‪-‬מעל לכל לימד אותי כיצד מנגנים ב"קרן הפלאים של הנער"‪ /.‬כשהיה מדבר אלי‬
‫הייתי מרכינה את ראשי במבוכה‪ ,‬אבל כמו בעקבות סולם שעליו מטפסים מלאכים הייתי‬
‫נושאת את עיני לעבר מצחו הרחב‪ ,‬ומתפלאת כל פעם מחדש על פלומת האור המיפה‬

‫אותו" (עמ' ‪.)31‬‬

‫מילותיה של זמרת ששמעתי פעם‪ ,‬מיטיבות לבאר מדוע דווקא המלחין המסוים הזה נגלה‬
‫לאלטר‪-‬אגו של הסופרת הספציפית הזאת‪:‬‬

‫"מהלר מאפשר דרך העוצמות הצליליות‪ ,‬המנעדים של הטקסטורה‪ ,‬התזמור‪ ,‬להיות‬
‫במקום כמעט טרנסצנדנטלי מבחינת החשיבה‪"...‬‬

‫***‬

‫הפרלוד התשיעי‪ 'Hommage à Menashe Bakish' :‬מציג התגלמות אידילית של‬
‫אחדות רוח וחומר בדיוקנו של אמן‪ ,‬מלחין‪ ,‬מבצע ומורה לגיטרה‪ ,‬הניחן בלב צעיר גם‬

‫בגיל ‪ .78‬חייו ויצירתו משקפים תנועה מלמטה כלפי מעלה‪ ,‬מן הפיזי אל המטאפיזי‪.‬‬

‫בעיניה של הדוברת‪ ,‬הוא זה המצליח לקרקע את המטאפיזיות של המוזה – זו המשתקפת‬
‫ב"פזילה שהאצילה על פני אהובתו האחת יופי מסתורי" ו"באישוניה הינשופיים" של‬
‫הדוברת השנייה‪ ,‬שאף נישאת לו‪" ,‬הנמשכים זה לזה כבמטה קסמים"‪" .‬וואלה סה‬
‫קומסה" הוא מרפה לרגע מאחיזתו בצוואר הגיטרה ואומר‪' :‬כל עוד האצבעות נעות‪ ,‬יש‬
‫להמשיך לנגן‪ '.‬וכשהוא נוכח לפתע שבן שיחו הוא החתול‪ ,‬נמלא מתי כעס על עריריותו‬

‫חסרת הרחמים" (עמ' ‪.)42‬‬

‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪133 44‬‬