Page 48 - גג 44
P. 48
משה גרנות
המניות שלנו בארץ-ישראל
סיפור
אני כבר ידעתי לקרוא אותיות עבריות ,והכרתי כמה עשרות מילים בעברית .אחי ידע
אפילו לקרוא בספר ללימוד עברית .אני זוכר את אחד השיעורים בספר – הייתה בו
תמונה של רחוב הרצל -פינת רחוב יפו בתל-אביב ,ולמטה היה כתוב" :ברחוב הרצל יש
כבר בתים בני שתיים ושלוש קומות".
הקן שלנו שכן בבניין מועדון התרבות ההרוס למחצה – פצצה (רוסית!) נפלה בקרבתו,
וקיר שלם התמוטט .אנחנו היינו מתכנסים בחדר הפנימי ,הקטן יותר ,שהיה פחות או יותר
במצב נסבל .היו סדקים בקירות ,ומהתקרה דלפו מים בימי הסתיו הגשומים .בעירייה
תכננו להרוס את הבניין לפני שיתמוטט על יושביו ,אבל אנחנו המשכנו להתכנס שם
לפעולות שלושה ערבים בשבועֶּ .ב ִני ,אחי ,היה בקבוצה הבוגרת – " ִמפ ֶּנה" ,ואני הייתי
בקבוצת הקטנים – "ניצנים" ,שהגדולים כינו אותה – "הירקרקים" .על הקירות היו
תלויות כרזות בעברית וברומנית" :לעלייה ולהגשמה!"" ,אנו נושאים לפידים!"" ,אנחנו
העתיד!" היו שם גם תמונות של הרצל ,ברל כצנלסון וחיים וייצמן .האמת? לא ידעתי מי
אלה ,אבל התביישתי לשאול .קיוויתי שבאיזו פעולה בעתיד המדריכה שלנו ,חוה ,תספר,
תבהיר .הרצל נראה אדם מכובד מאוד וטרוד מאוד .הוא הביט הצידה לאיזה מקום ,אולי
כדי שיראו יותר טוב את הזקן השחור והמפואר שלו – חשבתי לעצמי – איך הוא היה
מגיב אילו ליטפתי לו את הזקן? וייצמן נראה כמו סבא טוב ,שעוד מעט ירד בגניחות מעל
הקיר ויחלק סוכריות לנכדיו .ברל כצנלסון עם השפם והתלתלים האפורים נראה לי כמו
איכר שבא לשוק.
***
ערב גשום במיוחד הודיע לי ֶּב ִני שמוכרחים להגיע לקן ,כי הגיע שליח מארץ ישראל.
קוראים לו שרגא .יוסף (מלרע!) ,מנהל הקן מחייב לבוא.
ואימא" :חכו קצת ,אולי הגשם ייפסק ,אי אפשר ככה"...
"אימא ,זה נורא חשוב ,אסור לאחר".
אבא הנהן בראשו ,ואימא התרככה .נעלנו מגפי גומי ולבשנו מעילי גשם ,ויצאנו אל תוך
הסערה.
אי-אפשר היה לנהל את הטקס בחוץ בגלל הגשם ששטף בעוז – הצטופפנו שתי הקבוצות
בתוך החדר הפנימי .מישהו דאג לתלות דגל מול הכניסה ,ומתחתיו כרזה" :ברוך הבא
ַּגג גיליון 46 44
