Page 50 - גג 44
P. 50
מארץ הצבי" .המתנו אולי עשרים דקות עד ששרגא ,כולו נוטף מים ,נכנס לתוך הקן –
אז פרצנו כולנו בשירת "התקווה" ,ושרגא הצטרף לשירה בעמידת דום זקופה.
הוא היה איש "זקן" כבן שלושים ,ולמרבה האכזבה ,לא היה בכלל שזוף ,הגובה שלו
בינוני ,אני משער ,פחות ממטר ושבעים ,ועל ראשו שיער בלונדי דליל .עיניו היו בהירות,
ולאחר שהסיר את מעיל הגשם ,נשאר לבוש בסוודר בצבע בקבוק ירוק .המכנסיים
החומים שלו היו רטובים מהברך ומטה.
היו לנו המון שאלות לשאול אותו – עברו ארבעה חודשים מאז "השבת השחורה",
ושלושה חודשים מאז הנקמה של אצ"ל שפוצצו את מלון המלך דוד בירושלים .יוסף
הסביר לנו במה מדובר ,ואף ציין שווייצמן ,אותו סבא טוב שתלוי לנו על קיר הקן,
התנגד לפעולות תגמול ,אבל לא שמעו לו.
שרגא לא המתין שנשאל אותו שאלות ,הוא הקדים ושאל אותנו:
"קן ,אתם יודעים מי חיבר את 'התקווה'?"
קבוצת "ניצנים" קראה יחד:
"נפ-תלי הרץ אימ-בר!"
שרגא חייך אל יוסף:
"עבודה יפה! ומי חיבר את המנגינה?"
שקט ,אפילו אצל "המפנה" הביטו "הגדולים" האחד על השני והרימו גבה.
שמעתם על שמואל כהן?"
שוב שקט של מבוכה.
"שמואל כהן חיבר את הלחן להמנון שלנו .הוא עלה לארץ ישראל לפני חמישים שנה
מהעיירה או ְנ ֶּגני ,גם כן במולדובה .בעצם הוא לא היה כל כך מקורי – הוא התבסס על
פזמון מולדובי שאתם בוודאי מכירים – 'עגלת השוורים'" .
לא עשה לי טוב להיווכח שההמנון שלנו מבוסס על לחן של גויים שיכורים.
"מי זה דוד שוב אתם יודעים?"
שוב שקט .זה התחיל לעצבן – מה הוא עושה לנו חידון?
שרגא התיישב על כיסא ,וביקש מאיתנו להתיישב על הרצפה ,כי לא היו די מושבים
לכולנו.
"דוד שוב יצא מרומניה לארץ ישראל ב 1875-כדי לבדוק אפשרות של התיישבות שם.
אתם מתארים לעצמכם -זה קרה לפני למעלה משבעים שנה! כמה שנים אחר כך ,ב-
1882התכנסה בפֹו ְק ַשאני ,גם כן במולדובה ,הוועידה הציונית הראשונה בעולם (אתם
שומעים? בעולם!) ,שנתיים לפני ועידת קטוביץ .אתם מתארים לעצמכם? פוקשאני הקדימה
ַּגג גיליון 48 44
