Page 54 - גג 44
P. 54
"רב ייד" ,פנה אל אבא ביידיש המבוגר שביניהם ,אולי בן שלושים ,לוחץ את ידו" ,רב
ייד ,האוהל הזה שוב לא ייפול – אני ערב" .ואז פנה עם חבריו לאוהל שכוב נוסף.
פתחנו את קופסת המזון שנתנו לנו – היו שם שתי קופסאות סרדינים ,ארבע ביצים קשות.
הגבינה הצהובה והלחם היו מכוסים בחול .היה גם קנקן תה ללא כוסות .רצינו לרחוץ
ידיים ולהסיר את החול מעל פנינו ,אבל ליד הברז (ברז אחד לעשרה אוהלים!) היה תור
ענק .ויתרנו.
אבא הוציא מהמזוודה את אחד משני נקניקי סי ְביו שהבאנו עמנו ,עטף אותו בנייר והטמין
אותו בתיק יד .הוא נפרד מאיתנו:
"אני אמכור את הנקניק ,ובכסף אסע ואחפש מקום שאפשר לנשום".
***
אינני יודע איך ,אבל הוא הצליח .המשבר שעבר באוהל שעף ברוח ,חישל אותו כנראה,
והוא היה שוב אותו שרדן שהצליח לצאת ,אמנם שלד עצמות ,מהמחנה לעבודות כפייה
הפשיסטי .הוא הביא אותנו לכפר יהושע ,שם קיבלנו צריף ,ובו מים זורמים וכיור – ממש
אמריקה! אלא שכעבור חצי שנה היינו חייבים לעזוב את המקום ולצאת להתיישבות קבע
בכפר עין טבעון שבעמק .שם קיבלנו צריף פחות מצודד – אין ברז ואין כיור ,וברור שאין
חשמל .קירות הצריף היו עשויים קרשים דקים ,ומעליו גג פח גלי ,שכל טפטוף של גשם
נשמע כמו מופע של מיומנה בימינו .כעבור שנתיים עברנו לשיכון קטן ,שלא היה מחובר
למים ולחשמל ,לא היו מרצפות על הרצפה ,וגם לא תקרה ,ראינו את הרעפים מצדם
האחורי.
ושם ,במקום הנמוך ההוא שמתחת לפני הים ,מקום בו השלוליות קופאות בחורף ,ובקיץ
נצלים ממש בלהט השמש ,מקום בו הברחש ממרר את חייך בשדה ,ואין לך טיפת מים
קרים להחיות את נפשך בחדר הלוהט – שם הייתה לי הארה שאינני בטוח אם אמצא את
המילים הנכונות לתאר את מקצתה .איש לא הכין אותי לקראתה – לא ֶּב ִני החכם ,לא
יוסף ,לא שרגא ,בעל המניות בארץ ישראל.
***
הייתי אז בן שלוש-עשרה-ארבע-עשרה כשפגשתי את הנפילים ,הגיבורים ואנשי המידות,
אנשי העלייה השנייה והשלישית .עמדתי מולם משתאה לנוכח טוהר מידותיהם ,וידעתי אז
בחוש שלעולם לא אשתווה אליהם ,ואולי רק אצליח להטמיע באישיותי רסיסים מן האור
הגדול אשר שפע ממעשי ידיהם .הם אלה שמרדו בהורים ובמסורת ,וחתרו בהחלטיות
לברוא יהודי חדש שמתעב מסחר ועסקי אוויר ושתדלנות וגינוני ייחוס ולמדנות לשמה,
ובמקום זה לברוא יהודי שמתקיים מעבודת האדמה ,שמוציא לחם מן הארץ בזיעת אפיו,
שמגן בגופו על בני ביתו ,שאיננו מתייאש מן העשייה.
כשאנחנו הגענו לעין טבעון ,הם כבר הספיקו להילחם בקדחת ,בחום הנורא של קיצי
העמק ובבוץ הטובעני של ימי החורף ,הם הספיקו לעבוד בפרך במלאכות שלא הכירו
ַּגג גיליון 52 44
