Page 98 - גג 44
P. 98
ג׳ניה לוותה בקצינה עד לחדר ההתייחדות .שתיהן צעדו בשמש הקופחת .היא אף פעם לא
הצליחה להבין את המבנה המורכב של בית הכלא .כשיצאה החוצה זכרה רק את השערים
שחלפה בהם וגם את החדר ששהתה עם הגבר שלה .היא הביאה עמה מצעים בצבע סגול
בהיר .היא קנתה לכבוד הפגישה הזו גם כתונת משי בצבע ורוד ,וגם חזייה ותחתונים בצבע
שנהב .כשנכנסה לחדר ישב ולד על המיטה .פניו חיוורים והוא נראה כמו אדם חולה ולא כמו
אסיר .הבגד הכתום היה מונח על כיסא מתכתי והוא ישב בגופיה לבנה ובמכנסי טרנינג שקיבל
ממנה בביקור הקודם .טרנינג בצבע כחול ששני פסים זוהרים עיטרו אותם.
כמו שני זרים שיצאו לפני רגע מאוטובוס מהיר הם ישבו ושתקו .ועכשיו מה עושים היא
הרהרה בלבה .מה עושים עם אדם שפוגשים בו פעם בחודש .לא תמיד הוא מקבל אישור
להתייחדות וכשהם מקבלים אישור מתחיל סיוט עבורה.
כשהיא מבקרת אותו בכלא היא תמיד מטופחת .שערה מסודר והיא קורנת אושר .פעמים רבות
תהה מה היא עושה בכל הזמן הפנוי שיש לרשותה ,הילד כבר בן עשר הוא אינו זקוק לה כמו
שהיה זקוק לה לפני שנה או שנתיים .מה היא עושה לעזאזל עם כל הזמן הפנוי .פעמים רבות
דימיון אותה בזרועות גבר זר .היא מתרסקת לרסיסים בדימיונו כשהיא מוצאת נחמה בזרועות
הגבר שאין הוא מכיר .כשהם משוחחים בטלפון הוא שואל אותה כמה פעמים אם היא
מתגעגעת אליו ,כמה פעמים הוא מזהיר אותה שלא תבגוד באהבתם .והיא היא יודעת שהיא
אסירה .הוא כובל אותה לשלשלאות שקופות ונועל אותה במפתח סודי.
והנה בביקור ההוא היא החליטה לפתוח הכול ,היא החליטה שהיא לא יכולה יותר לחיות בשקר
הזה .היא סוחבת עשר שנים איומות שקרים שמתפצפצים לה בשקט בראש .הוא בין הסורגים
והיא מאבדת את נעוריה מאבדת את השנים הכי יפות שלה בעבור רוצח שפל .הנה היא תעמוד
על דעתה ותאמר לו בקור רוח שהיא חייבת לפתוח את מערכת היחסים ביניהם .כמה פעמים
בעבר ניסתה לומר לו שהגיעה לקצה גבול הספיגה .היא חייבת להתאוורר .והוא לא רצה
לשמוע אותה.
והנה הגיע הרגע שהיא מחוזקת.
ג׳ניה פגשה ברחוב העצמאות בעיר קריית שמונה את הגבר שיוציא אותה מבית הסוהר הזה
שהיא הוכנסה אליו בגיל עשרים עם מתן גזר הדין .לא היא לא חטאה ולא עשתה מעשים
נוראים .היא רק מדברת עם מיכאל .מיכאל גבה הקומה היה המפלט שאליו הגיעה בייאושה.
אסור שולדי יידע על קיומו .הם נפגשו כשכבו האורות בשכונה .הילד נרדם ומיכאל התגנב אל
ביתה .זה התחיל מסתם שיחות כוס קפה.
״אני יכול לבוא אלייך אחרי העבודה?״ הוא שאל אותה כשעלתה לקו האוטובוס שלו בין הבית
ברחוב ארלוזורוב שבו התגוררה ,למקום העבודה שלה בקניון שמונה סנטר .הוא היה נהג
האוטובוס .תמיד בחיוך ,תמיד מנומס ,היא שילמה בעד כרטיס הנסיעה והוא חייך אליה .״רק
כוס קפה ,ותו לא ,אל תחששי.״ היא השיבה למיכאל בהן אילם .הוא ידע היכן גרה ,הכיר את
שמה .שיחות הם ניהלו כשישבה בספסל הראשון צמוד לנהג .שברירית משהו והיה נדמה לו
שהיא זקוקה להגנה ,קרבה וחום .אישה צעירה שעיניה הכחולות עצובות ושיערה תמיד אסוף.
פניה חיוורות והיא כמעט אינה מחייכת .פעמים רבות שאל אותה אם אפשר להתרועע עמה .אף
ַּגג גיליון 96 44
