Page 153 - סקסמוביל
P. 153
153
פני המציאות ,הרי החשוב בכתיבה ספרותית הוא לרתק את
הקורא ולגרום לו לעצור את נשימתו ואין כמו אלימות
למטרה חשובה כל כך .מירב פרומצ'נקו הציעה לו דווקא
להעצים את האלימות .יוסי נכנע לה כמו תמיד ,והשאיר את
סצנת השחיטה של שלומי סרור.
הטריד אותו עניין אחר לחלוטין .איזה סרט ראה שבו שואל
הרוצח את הקורבן " סליחה ,יש לך אש?" הלהבה מאירה
את פניו של הקורבן ,הוא מזוהה ונרצח .יוסי אהב קולנוע
בכל מאודו ,ולא היה ספק בליבו שראה סצנה כזאת באחד
מהסרטים הישנים בשחור לבן ,או במה שמכונה "פילם
נואר" ,ייתכן גם באחד הסרטים על ברלין שאחרי המלחמה,
ששרצה במרגלים מכל האומות בתקופת המלחמה הקרה.
בניגוד לאותם סרטים ,השואל בסיפור שלו נשברת
מפרקתו .יוסי מעולם לא עישן אבל החליט לקחת חרות
אמנותית ולהשאיר את הסצנה הזאת ולו רק בגלל הערצתו
לאיש עצום הכוח אותו ראה בבית של עדה היפה .לדידו
פושעים ודגי הרקק שסביבם כל כך מטומטמים ,ששאלה
כזאת מפיהם היא אכן אפשרית ,ודמות כמו משה כהן
מוזמנת לשבור את מפרקותיהם ככל שיזדמן לה.
יוסי קרא את הכתוב שוב מתחילתו וניסה לסכם .רוב
האירועים היו מגובים בעובדות .יש כאלה שפורסמו
בתקשורת ,והיו גם אחרות אותן קיבל משוטרים ממשטרת
"מוריה" שם הרבה להסתובב .הם חיבבו את הבחור הנלהב
הזה שהודיע שהוא סופר ומתכוון לכתוב על הפרשה .למען
האמת הם אהבו יותר את מירב פרומצ'נקו שסחררה את
ראשיהם ביופייה הנהדר ,ועל פי המפורסם הייתה גם
גיבורה לא קטנה.
ככל שידע יוסי ,במשטרה התמצאו מעט מאד בנבכי
הפרשה .הם יודעים שמישהו בגד וזימר את מקום הימצאו
של אורי פלדמן ,שמישהו הציל את אורי שמישהו הביא
