Page 200 - סקסמוביל
P. 200
200
"אתה בטוח?"
"תחזיק אותו חזק אדוני .נגמור עם זה צ'יק צ'אק"
והחזקתי את הכלב צמוד צמוד לחזה והרופא עבד מלמטה.
היה סכין והיו עוד מכשירי עינויים .הוא דקר ,חתך וניקה.
מבחינתו הוא עשה עבודה מצוינת .הוא עבד במהירות
וביעילות והכלב רעד אצלי בידיים.
אני לא ידעתי ,באמת ובתמים לא ידעתי ,איך להרגיע אותו.
לחששתי ודיברתי וליטפתי וקיוויתי ,באלוהים קיוויתי,
שהכאבים שלו נסבלים .אבל הכלב התפתל בתוך זרועותי
והוא ילל וכאב לו.
כאב גם לי .כאב שהתרומם מזיכרון התחת ,אל הסרעפת
ואל מרכז העצבים שלי ,המרוחק ,כרוחב זרת ,מהלב ,אל
הגולה שעלתה וטיפסה אל הגרון ושם נתקעה .כפסע
משקית הדמעות.
העיניים נשארו יבשות לרווחתי.
לכאב יש תכונה מחורבנת .הוא לא מסתפק בהכאבה
מקומית בנאלית .הוא מתפשט אל תוך הזיכרון ומחטט
בנפש ומעלה את הג'יפה ואת ההכחשה ,את הזוועות
שהמוח למד להסתיר ולשכוח ,כדי שנוכל המשיך לחיות.
שקית הדמעות שלי לא לחלחה את זווית העין .כיאה
וכיאות גברים בני גברים.
עד אותו היום ,בדרכנו הביתה ,והכלב מעולף על חזי ואני
נוהג בזהירות בזהירות לא להכאיב לנפש הקטנה והפצועה,
לא האמנתי שניתן לאהוב כלב .הרי כלב זה כלב .אם הוא
הולך כמו כלב ,נובח כמו כלב ,מכשכש בזנב כמו כלב ,אז
לעזאזל הוא כלב .אני גבר ,בן אנוש.
האהבה שהתפתחה בין שנינו ,השאירה אותי נטול נשימה
זמן רב מידי .שנה .שנה נשארתי בגללו בבית ,שנה שלמה.
