Page 50 - מי ינהל את הים 6.1.14_Neat
P. 50
מחקר – השירות ההידרולוגי
שייך לרשות המים .עיקר פעולתו (החל מ )1931-באיסוף נתונים וניתוח המצב ההידרולוגי ,הערכת מצאי
המים הטבעיים ,מתן תחזיות הידרולוגיות בתרחישי תפעול שונים ,זיהוי והתראה על פגיעה קיימת או
צפויה במצב מקורות המים ועוד .דו"ח ועדת החקירה הממלכתית לנושא ניהול משק המים קבע ,שיש
לחייב את השירות לפרסם לציבור את עיקרי ממצאיו בלשון ברורה וכי יש להבטיח את עצמאותו ,בדומה
לזו של הסטטיסטיקן הממשלתי ,וזאת כדי למנוע השפעות של מנהל רשות המים על החלטותיו.
יתרונות
הרשות הצליחה במידה רבה ,לצמצם את השפעת המגזר החקלאי על משק המים ,שהוכחה כאחד
הגורמים למשבר( .הדעות על-כך חלוקות).
הרשות הצליחה להביא לאישור הקמתם של מתקני התפלה ,להם התנגד האוצר במשך תקופה
ארוכה.
חסרונות
הרשות מתנהלת בחוסר שקיפות ציבורית מספיקה ,עובדה המונעת את מעורבות הציבור בהחלטות
באשר למשאביו .שני נציגי הציבור במועצת הרשות נבחרים על ידי שרי ממשלה ,מכאן שהם אינם
נציגי ציבור אלא נציגי השרים.
מודל השימוע הציבורי אינו מאפשר שקיפות ,או שיתוף ציבור אמיתי ,שכן אין לדעת האם שמיעת
קולו של הציבור אכן משפיעה על החלטות המועצה.
בעקבות כפל תפקידיה ,חלק ניכר מזמנה של רשות המים מוקדש לנושא מחיר המים .עובדה
המשפיעה לרעה על איכות הדיונים והופכת את נושא המחיר לנושא המרכזי המעניין את הרשות.
מערכת היחסים בין רשות המים לבין המשרד להגנת הסביבה אינו מסודר .העדר שיתוף פעולה בין
המשרדים בתחום חלוקת הסמכויות בעיקר בתחום האכיפה פוגעים במשק המים .עובדה שיש
ללמוד ממנה.
מה ניתן ללמוד מהמודל?
הקמת רשות הצליחה לפתור מצבים משבריים ולהסדיר את המשאב.
הרשות רואה את עצמה כרגולטור ,אינה עוסקת מספיק באכיפה ואינה עושה שימוש
נכון בכלי האכיפה שברשותה .עובדה זו מגבירה את העבריינות.
נציגי ציבור הנבחרים על-ידי שרים אינם יכולים להיחשב כנציגי ציבור אמיתיים ולכן
תרומתם לדיון הציבורי מועטה.
שימוע ציבורי (בלבד) אינו תחליף לשיתוף ציבור.
העדר מועצה ציבורית גורעת מאיכות הדיון ומונע מהציבור את הפיקוח על משאביו.
יש להפריד בין הגוף האחראי לחלוקת המשאב לבין הגוף הקובע את התשלום ובכך
לייעל את עבודת הארגון14 .
יש לחזק את הגוף המנטר והחוקר ,שמגביר את הידע בתחום ולחשוף את ממצאיו בפני
הציבור בשקיפות מלאה ובתזמון שוטף.