Page 110 - airegoldberg
P. 110
110 מי האלוהים שלך?
"זלדה בחיים וגם מלכה", בישרה לי אימא. היא הובילה אותי אל המקום בו שהתה בחלם מזה מספר חודשים מאז שוחררה מבירקנאו. איני יכול לקרוא למקום ביתה החדש של האישה החזקה בחיי – אימא. פינה עזובה, ובה שכבת קש על הרצפה על מנת לרכך את הלילות. "הרגל של שנים במחנות קשה לשרש במספר חודשים", חשבתי.
כבר לא ראיתי בחלם את ביתי, וניסיתי לשכנע את אימי לעזוב את המקום. "בגרמניה אני כמו מלך", אמרתי לה. "בואי איתי", הוספתי. ואימא, כנראה ראתה כבר יותר מידי. עייפה היא ממקומות ומאנשים שאותם לא הכירה, מבקשת לחיות את המוכר. מבקשת להמשיך לחיות מן היד לפה – העיקר לחיות.
נער בן 19, לבוש בחליפת פסים, מוצא לאימו דירה ראויה, ומחליט כי עליו לעזוב אותה.
אני נוצר בליבי את צוואתו של אבי, הרב מוישה עם הזקן, אשר ביקש שאדאג לאימי ולאחיותיי כאשר ידע כי סופו קרב. וכך, כמו אבי אשר נדד למקומות רחוקים כדי לפרנס את משפחתו, עולה אני על רכבת לדנציג אשר בגרמניה כדי לפרנס את מי שנותר ממנה.
