Page 112 - airegoldberg
P. 112
112 מי האלוהים שלך?
חיפשתי את עצמי. ביקשתי לבנות זהות מתוך שברי זהותי שנותרו אחרי המחנות. הרגשתי שאיני מסוגל כבר לעשות זאת בעצמי, ואין מי שינחה אותי. איבדתי את אבי, איבדתי את אלוהיי. ב"נוער הציוני" הציעו לי דרך חדשה – ציונות. לאחר תקופה קצרה הרגשתי שמצאתי את מקומי.
לעיתים היו לנו בעיות באספקת המים, בשל תקלות במשאבה. ביליתי את אחד הלילות מחוץ לאזור המגורים בניסיון לתקן אותה. אחד מנערי הקיבוץ ראה אותי וגיחך: "מה אתה מתאמץ בכלל! שאחרים יתקנו", אמר. "כדי שיהיו לך מים להתרחץ בבוקר, אידיוט", השבתי בזעם. כאילו אינו מבין, לאחר כל מה שעבר בשנים האחרונות, שגורלו, סוף- סוף, בידיו.
למחרת בשיחת הבוקר העליתי את העניין במפגש. הקיבוץ החליט להדיח את הנער המתריס מיד, והוא קיבל את הבשורה בצורה קשה מאוד: "אין לי אף אחד בחוץ... אתם כל מה שיש לי", בכה. קמתי ואמרתי: "שיישאר. אני הולך!"
לוקח את גורלי בידיי, ומנסה להתרחק ככל האפשר מיהודים:
אולי היה לי צפוף מידי עם יהודים שעברו כמוני את המחנות. אולי הרגשתי שעדת יהודים, מרוכזים במקום אחד, היא מטרה נוחה... אולי יהודים גרמו לי לכאוב על החיים אשר היו כאן קודם, חיים שניסיתי לשכוח. אולי יהדותו של אדם אינה תנאי מספיק עבורי, כדי שאסמוך עליו. ואולי זה באמת כבר לא מספיק, תהיתי.
