Page 113 - airegoldberg
P. 113
113
סיפורו של אריה גולדברג
הרכבת שיצאה מלודג' הגיעה לחלם. "אימא, הגיע הזמן לעזוב את חלם", הודעתי לאימי כאשר פגשתי אותה בעיר. אספנו מספר קרובי משפחה ויצאנו אל היעד החדש – העיר Ulm אשר בגרמניה - על מנת להתאחד עם אחותי מלכה, שחיה בעיר תחת זהות בדויה של נוצרייה-פולניה בשם אורסולה. המעבר מפולין אל מערבה של גרמניה כבר היה בלתי אפשרי. מזרחה של המדינה היה תחת שלטון סובייטי. את מעט הכסף שקיבלנו מאחד מארגוני הסיוע לפליטים נתתי למדריך שהבטיח להעביר אותנו את הרי הטטרה אשר חוצצים בין פולין וצ'כוסלובקיה.
אנו צועדים זמן ממושך בהרים, בעוד אני מסייע לקרוביי המבוגרים להתגבר על ההליכה הקשה. לבסוף, אנו מגיעים לצ'כוסלובקיה, ושם עולים על רכבת לעבר וינה, אוסטריה.
וינה. בית רוטשילד, ריכוז עצום של פליטים יהודים. כולנו נשלחים אל מחנה אבנזי, אשר הוקם כמחנה משנה למאוטהאוזן שליד הכפר אבנזי באוסטריה עלית. היה זה אחד מארבעים המחנות סביב מאוטהאוזן, בהם אולצו אסירים לעבוד עבור תעשיית הנשק הנאצית.
ואבנזי הוא מחנה ריכוז! משאית ששימשה להרג אסירים בעזרת גז עדיין עומדת בו. מושבתת.
