Page 111 - airegoldberg
P. 111
סיפורו של אריה גולדברג 111
דנציג, גרמניה. בגדים, מכונות תפירה, מכשירי רדיו – הגרמנים מוכנים למכור הכול. למכור הכול כדי להתחיל ולבנות מחדש את עתידם. גם אני מנסה לשקם הריסות. לקחתי שמונה שקי ענק עשויים יוטה, ובתוכם העמסתי מכל טוב אשר רכשתי בכספים שלוויתי בחלם. שילמתי על הובלה לתחנת הרכבת, שילמתי על שילוחם ברכבת אל חלם, ועליתי עליה יחד איתם. הגעתי אל תחנת הרכבת של חלם. השקים לא.
למחרת אני חוזר לתחנה לחפש את השקים. הם אינם. רק למחרת בבוקר הם חיכו לי בתחנת הרכבת.
אני פורק את תכולתם בשוקהּ של העיר חלם, ומגלה: הרדיו לא עובד, מכונת התפירה לא תופרת, והבגדים - סמרטוטים, כמוהם יש בשפע בחלם.
לא עברו ימים רבים ונפטרתי מן הסחורה. נפטרתי מעולהּ של סחורה זו, פטור אני מן הרעיון שאלו הם החיים שאני רוצה מעתה ועד עולם.
עזבתי לקיבוץ של "הנוער הציוני" בעיר לודג'.
