Page 125 - airegoldberg
P. 125
125
סיפורו של אריה גולדברג
כפר בדרום צרפת, נמל דיג. על הקרקע היציבה קבוצת צרפתים צעירים משחקים פטאנק (משחק כדורת צרפתי). ספינת עץ רעועה ליד הרציף. אנו נקראים לעלות, צועדים על גשר צר המוביל אליה. בדרך מושכים ממני את התרמיל שלי, ובו שוקולדים שקיבלתי מהאמריקאים בגרמניה: "אין צורך בזה... יש די אוכל", מישהו אומר לי. מקבלים שבעה ביסקוויטים ומורדים אל בטן הספינה.
אפלה, מחנק, ריח צחנה מהול בריח דיזל, ומראה של כ-450 איש ואישה ישובים בצפיפות על רצפת הספינה, קיבלו את פנינו והזכירו לי דברים שהתאמצתי לשכוח.
התיישבתי בין ארגזי מתכת עמוסי תחמושת בדרכה אל היישוב בישראל, שמעניקים לי את הביטחון כי הזמנים, זמנים אחרים.
שנים עשר ימים בקליפת האגוז הממונעת בדרך אל הארץ המובטחת. שנים עשר ימים מביט במנוע הסירה ובאש הבוערת בתוכו. שנים עשר ימים ושבעה ביסקוויטים.
הגענו. נמל חיפה. עולים למשאיות אל מחנה "אגרובנק" הסמוך לחדרה, אותו עזבו הבריטים לא מכבר. בלילה מגיעות משאיות, שמובילות אותנו אל אזור המושבה תל-מונד, שם ניערך לימים הבאים. אוחז ברובה המאוזר, אשר בפעם הראשונה בחיי אני הוא השולט בו.
רובה המאוזר, אשר בפעם הראשונה בחיי, קנהו אינו מכוון לראשי.
