Page 18 - airegoldberg
P. 18
18 מי האלוהים שלך?
אחר הצהריים, קיץ 1939, מרכז חלם. הרחוב הומה אנשים, ביניהם פליטים אשר ברחו מהגרמנים שפלשו לפולין מספר חודשים לפני כן. אני, במקום ללכת ללימודים אחרי הצהריים, עמדתי ברחוב ומכרתי מיני דברים. באותם הימים היו בכיסי יותר זלוטי מאשר לאבא שלי, שעסק במלאכות רבות אך לא הרוויח כמעט מאום. השמיים מלאו במטוסים שהטילו פצצות על תחנת הרכבת, והרחוב נמלא עשן, צעקות פצועים, עגלות משא הפוכות, ועגלונים מתים מוטלים ליד גופות הסוסים. באותו יום השתנו חיינו לבלי הכר.
ארבעה ימים לאחר מכן הגיע אחי דויד, העמיס אותי ואת אחיותיי על עגלת המשא שלו ולקח אותנו לאורווה השייכת לפולנייה מכרת המשפחה, באמצע היער הסמוך לעיירה. כעבור מספר ימים הגיע דויד והחזיר אותנו לחלם. אבל חלם הייתה שונה. הצבא הרוסי שהיה באזור נסוג אל מעבר לנהר, והצבא הגרמני שוטף את העיירה.
"סדר חדש" בחלם. הגרמנים אוספים יהודים לעבודות כפייה, הגרמנים גוזזים זקנים ופאות של יהודים. אבא שלי לוקח מספריים וגוזר לעצמו את הזקן והפאות. את הכובע ומעיל הקפוטה הוא מחליף במעיל רגיל שלקח מאחד מבניו. אסור להתבלט ברחוב, אסור להסתובב באופן חופשי ברחובות. באחד הימים מגיע יהודי מעיירה סמוכה ואומר לאבא: "רב מוישה בוא אלינו. אצלנו בכפר שקט. הגרמנים אצלנו זה 'וורמאכט' ולא SS כמו אצלכם. תהיה בינתיים אצלנו". וכך היה. עברנו לכפר. שם היה שקט.
אבא ניסה להשיג פרנסה, להרוויח כמה זלוטי. היה קונה קצת פירות, ירקות ולחם, מעמיס על עגלה ושולח אותי בלילה, בלוויית עגלון פולני, לפאתי חלם. שם, ליד בית הקברות היהודי, היינו
