Page 19 - airegoldberg
P. 19
19
סיפורו של אריה גולדברג
פוגשים את אנשי "ההקדש" של הקהילה ומוכרים להם את הסחורה. הייתי חוזר לפנות בוקר ונותן את הכסף לאבא. כך חולפים להם הימים ואנחנו עדיין בכפר.
יום אחד אבא אומר לי: "לייבוש, עוד מעט פורים ואתה הרי נולדת שמונה ימים לפני פורים והשנה הגעת לגיל מצוות. אנחנו לא נחגוג לייבוש, אבל תקשיב טוב מה נעשה. נלך לאופה ונבקש ממנו שיאפה תנור מלא בלחם, ויחלק אותו לעניי הקהילה היהודית בכפר". וכך עשינו. באותו יום אבא הדליק נרות, התפלל, וכאשר הגיע לפסוק: "להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו" (תהילים קי"ג פסוק ח'), פרץ בבכי.
זו הייתה חגיגת בר המצווה שלי.
