Page 37 - airegoldberg
P. 37
סיפורו של אריה גולדברג 37
לעתים ציוו עלינו הגרמנים בסוף יום העבודה לחפור בורות ענקיים. לא ידעתי למה, למי מיועדים הבורות? כשיהודים שהכרתי החלו להיעלם, הבנתי.
פטר, קצין ה-SS, נהג להוציא להורג יהודים מידי ערב. היה ניגש אל בתי יהודים בגטו, מלווה בנציגים יהודיים שהצביעו עבורו על בעלי הממון. רציחת אחדים מהם מידי ערב הסבה לו תחושת סיפוק.
פטר היה סדיסט יותר מכל אנשי ה-SS אשר פגשתי עד כה. באחד הימים פגש אישה יהודייה שהגיעה מכפר שכן עם ילדיה הקטנים. פטר הבחין כי היא מסליקה דבר מה בבגדיה. שאל את האישה: "יש לך ילדים?" ענתה לו: "כן". "הראי לי אותם", ציווה. משעשתה זאת, ירה בראשם לנגד עיניה ואחר כך הרג גם אותה.
עכשיו סוף יום עבודה. כולנו חוזרים אל הגטו. פטר עוצר אותנו, ומבקש שנצעד לכיוון הנחל הזורם בין בתי הגטו. היה זה רעיון שלו להפוך את הנחל לבית השימוש של יהודי הגטו, על מנת להשפילם ולרמוס את מעט הכבוד שעדיין נותר להם, עד כי לא יוכלו לחיות עוד עם הבושה ואבדן צלם האדם.
פטר כבר ידע את כוחה של הבושה. באחד הימים, בבית שלנו, ציווה על אחד היהודים לבדוק מול כל יושבי הבית, האם הנערה הצעירה שגרה איתנו בתולה. הנערה אמרה לו כי היא בתולה, תוך שהיא מתחננת שיבטל את הפקודה שנתן לאנוס אותה. ליהודי לא הייתה ברירה אלא לבצע את הבדיקה.
בלילה שמה הנערה קץ לחייה.
