Page 35 - airegoldberg
P. 35
סיפורו של אריה גולדברג 35
אני זר בעיר זרה.
זמן קצר אחרי שהגעתי לריוביץ, קיבלתי מאימי הסבר תמציתי, אך מספיק, כיצד לשרוד בעיירה: "תשמע לייבל, יש כאן כמה יהודים שכל תפקידם הוא להלשין לגרמנים על היהודים הזרים שהגיעו לגטו. כאשר תשמע אותם מתקרבים, טפס על הסולם לבוידעם, ומשוך את הסולם
אחריך למעלה".
בריוביץ עבדו היהודים בשני מקומות: באורוות הסוסים של ה-SS ובמפעל הסוכר, שהיה שייך בעבר למר בונדר, ה"פריץ" היהודי. במשך מספר ימים הצלחתי לחמוק מהגרמנים, שערכו חיפושים אחר זרים בבתי הגטו. עשיתי בדיוק כפי שהדריכה אותי אימא. באחד הימים ראיתי את אוסטר פטר הצולע, איש SS זוטר, ואת המלווה התמידי שלו - זלמן היהודי - מתקרבים אל הבית. הפעם, ראיתי אותם מאוחר מדי, ולא הספקתי להתחבא בבוידעם.
פטר הביט בי ושאל: "?Wer bist du? Neu" ("מי אתה? חדש?") זלמן, שידע שפטר מכיר את כל עובדי האורוות אך לא את עובדי מפעל הסוכר, ענה מבלי להסס לרגע: "Er arbeitet in der Zuckerfabrik" ("הוא עובד במפעל הסוכר").
בהמלצת אימי, הלכתי למחרת בבוקר למפעל הסוכר והתחלתי לעבוד שם. בכל בוקר צעדנו אל המפעל בליווי אנשי SS - מרחק שנים-שלושה קילומטרים בלבד.
הגרמנים ציוו עלינו לשיר כל הדרך. אז שרנו: "הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד..."
