Page 42 - airegoldberg
P. 42
42 מי האלוהים שלך?
יש רגעים בחיים שמזכירים לך שבאת ממשפחה קשת יום, ונאלצת להסתדר עם מה שיש. ולא היה הרבה. זה היה רגע כזה.
בין היהודים הרבים אשר הגיעו למיידנק יכולתי לזהות בקלות את האמידים שבהם. בגדיהם השלמים למראה, הנראים כאילו מוסתרים בהם דברי ערך (תכשיטים וכסף), הסגירו את מעמדם. עבורם המעבר מן החופש שלפני המלחמה אל הגיהינום בו נמצאנו כעת, היה קשה מנשוא.
הגרמנים מפשיטים אותנו, את מי שנותר ולא הובל למקלחות המוות. לוקחים את בגדינו ומחלקים לנו מדי אסירים, אותם נלבש לאחר המקלחת. כך הבנתי שהיום לא נמות.
זכיתי ביום נוסף.
ואני שוב פורץ בצחוק. "מה אתה צוחק, מה?!", שואלים אותי. ואני אומר: "עכשיו כולנו שווים. אני כבר לא הכלבלב שלכם מריוביץ".
מהמקלחות העבירו אותנו לצריף ארוך שניצב בשדה מספר חמש. בצריף היה ברז מים אחד, אשר סיפק את צימאוננו ואת רעבוננו במשך ארבעה ימים. ביום הרביעי, הוציאו אותנו למסדר וחילקו לכל אחד מנת לחם - 75 גרם של לחם ישן, מזון לכל היום.
