Page 55 - airegoldberg
P. 55
55
סיפורו של אריה גולדברג
מחנה ההשמדה בירקנאו היה מוקף גדרות ומגדלי שמירה. אולם, במהלך יום העבודה מוצבים פחות שומרים במגדלים. במהלך היום, גבולות המחנה מתרחבים והשמירה הופכת היקפית. כעת, מגדלי שמירה מאוישים בטבעת רחבה שעוטפת את המחנה ברדיוס של מספר קילומטרים. אל תוך השטח הזה אסירים, ובהם גם אני, יוצאים בליווי חיילי SS וכלבי שמירה לעבר מקומות העבודה שלנו, אל המפעלים ואל השדות.
כאן, גם האוכלוסייה המקומית פוגשת את מי שהיו עד לא מזמן בני אדם שלמים.
בולטים ברזוננו, בעינינו השקועות, בחיוורוננו, בבגדינו המפוספסים והגדולים עלינו בכמה מידות, אנו נראים כאנשים שעדיין לא החליטו אם יום נוסף בחיים הוא הישג או טעות.
לקראת ערב כולנו חוזרים אל גבולות מחנה המוות. האסירים ושוביהם.
עוד יום עבר, לא ירו בי. כלב לא שיסע את בשרי. מנגלה לא בחר בי למוות.
יום יום, אותן מטרות קטנות-גדולות. חיים.
