Page 56 - airegoldberg
P. 56
56 מי האלוהים שלך?
אני במחנה. ושומע לא אחת קריאות ביידיש מפיהם של אלה שהולכים אל מותם: "נקומה!!! נקומה!!!" (נקמה!!! נקמה!!!). בתוך כל התופת הזו נשמעת גם שירת "התקווה". שירה שכל מטרתה לחזק את השרים בעודם צועדים את צעדיהם האחרונים לתוך תאי הגזים.
הרכבות לא מפסיקות להגיע,
המשרפות לא מפסיקות לייצר עשן סמיך שאופף את המחנה ואת הכפרים מסביב. בבוקר, שוב אני יוצא עם קבוצת עבודה אל מחוץ לגבולות בירקנאו.
אנחנו מתחילים את העבודה בבוקר, אבל יש קבוצה גדולה של אסירים אשר לא חדלה מעבודתה כל שעות הלילה.
ה"זונדרקומנדו". הזונדרקומנדו היו יהודים חסונים, אשר נבחרו לעבודה זו מיד עם הגעתם ברכבת אל המחנה. הגרמנים לא רצו שהם יכירו את הנעשה במחנה.
הם היו האנשים האחרונים שהיהודי המת פגש בטרם היה לאפר: הם אלה שמפנים את היהודים מתאי הגזים, מפשיטים את הגופות מבגדים, אם נותרו, עוקרים את שיני הזהב, גוזזים את השיער, מובילים אל המשרפות,
