Page 61 - airegoldberg
P. 61
61
סיפורו של אריה גולדברג
שנת 2000, עפולה, ישראל, שעת בוקר מוקדמת.
אני מתכונן לעוד יום בחנות שמתחת לביתי שבעפולה. שותה לאיטי את כוס הקפה של הבוקר, תוך כדי האזנה לרדיו. הקריין קורא פואמה על ילד ושמו יוסל'ה. אני מקשיב וגרוני נחנק. ממהר לבית הכנסת הקטן שבקצה הרחוב ומבקש מאחד המתפללים שיאמר קדיש על יוסל'ה.
שנת 1943, בירקנאו, בלוק 18.
אני שוכב על הדרגש העליון ליד תנור הלבנים אשר מפיץ מעט חום שכל כך חסר כאן. לידי שוכב יוסל'ה. יוסל'ה היה נער כבן 15 מוורשה, אשר הגיע מעט אחריי למחנה. נער אשר פחד המוות גרם לו לגמגם. יוסל'ה אבוד במחנה. בזמן העבודה בשדה התהלך ללא תכלית, כאילו הוא רק ממתין לגזר דינו.
בחודש האחרון אני עובד עם שבויי המלחמה הסובייטים והיוונים. העבודה הזאת נוחה ויש לי את זפל, שדואג להשביע את רעבוני. שכנעתי את יוסל'ה לנסות לעבור לקבוצה שלנו, וכך עשה. הוא עובד לצידי כבר יומיים, אוכל איתנו, ומצב רוחו מתחיל להשתפר. ביום השלישי לעבודה מביאים האסירים מהזונדרקומנדו, הסמוכים אלינו, עגלה לפינוי החצץ שאנו כורים. הם מביטים ביוסל'ה. "ילד... אין לך נעליים?", שואל אחד מהם. "אין", עונה יוסל'ה. "מחר אביא לך", אומר האסיר, ולמחרת הגיע עם זוג נעליים בידו.
