Page 84 - airegoldberg

84 מי האלוהים שלך?
אוקטובר 1944. "לא דיברתי", אמרתי בלחש, מתקשה לפקוח את עיני. שוכב אני על הדרגש שלי בבלוק 18. גופי כואב. טעם של דם קרוש בפי. אחד מן האסירים אומר לי שבמשך מספר ימים הייתי בין החיים והמוות – יותר מאי פעם.
מספר ימים קודם לכן, כשהשמש הייתה במרומי השמיים, נשמעו קולות נפץ מכיוון הקרמטוריום. אזעקה שברה את שגרת המוות בבירקנאו. הבנתי שהגיע הרגע. אנשי הזונדרקומנדו מוציאים אל הפועל את תוכניתם לפוצץ את הקרמטוריום. נלחמים על גורלם. נלחמים כדי לא להירצח כקודמיהם. נלחמים על מנת להפסיק את העשן הלבן, הסמיך והמצחין היוצא מן הארובות.
חצי יממה עברה והגרמנים השתלטו על המרד ועל המורדים. כעת, שלב סגירת החשבון. כל האסירים נקראו לחזור למחנה ולהתייצב במסדר בחזית הצריפים - הבלוקים. בחזית בלוק 18 (ביתי מזה שנה ומחצה) התייצב הקרואטי, זה שתפס אותי מבריח סחורות אל המחנה וניסה לשים קץ לחיי. "129261 – תצעד קדימה" אחראי הבלוק הפולני ניגש אליי, מתכופף ולוחש לאזני: "בן, אין לך ברירה, אתה מוכרח להיכנס לחדר שלי".