Page 86 - airegoldberg
P. 86
86 מי האלוהים שלך?
המקל בו עשה הקרואטי שימוש החל להתפצל מעוצמת המכות עד כי דמה לשוט שקצותיו רצועות עור, מצליפות וקורעות את בשרי החשוף. מעורפל מעוצמת הכאב, אני נופל מן הכיסא. הקרואטי מניח את מגף העור שלו על גרוני. אין לי אוויר... אחראי הבלוק, הצופה בנעשה, מנסה לגאול אותי ממכותיו של הקרואטי: "תראה", הוא אומר לקרואטי, "הוא כבר גמור! אתה מבזבז את זמנך עם מת". הקרואטי עוזב את החדר. מספר אסירים מביאים סחבה – מעין שמיכה טבולה במים. הם עוטפים אותי ומפנים אותי לבלוק 18. גופי כחול משטפי דם. אחד האסירים מושיט לי כדורים שהשיג מן המרפאה להקהות את הכאב. הוא גם יישאר איתי עד שאפקח את עיניי בעוד מספר ימים. בזכות אנשים טובים לא הרגישו בחסרוני במסדרי הבוקר ובקבוצות העבודה. השגתי בגדים אחרים וחזרתי לשגרת יומי.
אבל המחנה השתנה. אנשים שהכרתי לא היו עוד. כבר סוכות - וכמה הייתי נותן רק לטובת סכך מעל לראשי... מרד הזונדרקומנדו, שיבש את עבודת המשרפות.
רוחות של שינוי במחנה.
