Page 92 - airegoldberg
P. 92
92 מי האלוהים שלך?
שטוטהוף, פברואר 1945. 600 אסירים הגענו אל שטוטהוף, בהם גם חברי שלוימה-איציק ומייזלס. בבלוק 18 בבירקנאו חלקנו שלושתנו דרגש. חלקנו אוויר לנשימה, חלקנו חום גוף.
חלקנו חיים. את אחד ממכריי האחרים מבירקנאו מינו לאחראי הבלוק.
בבוקר יוצאים כולם אל העבודה הקשה. לא אנחנו... חבריי ואני מתחבאים מתחת לדרגשים. כאשר המולת היוצאים לעבודת הכפייה נרגעה, יצאנו מו המסתור החוצה, אל מחוץ לבלוק, בתחושה שדבר כבר לא יכול לפגוע בנו. "בנדיטים!!!", קול מוכר קורא. זה היה אחראי הבלוק, שאותו הכרנו. "ראינו שיש מחסנים מלאים בתפוחי אדמה. חשבנו, אולי תיתן לנו לקלף את ערימות תפוחי האדמה", פנינו אליו מקווים שיסכים.
האחראי צירף אותנו לעבודות המטבח, ואנו קילפנו תפוחי אדמה כאילו חיינו וחיי האחרים תלויים בכך. האמנו שככל שנקלף יותר תפוחי אדמה, כך האסירים יסבלו פחות רעב. שבוי מלחמה צרפתי דאג לנו לשקי קמח, ואנו בישלנו מרק תפוחי אדמה סמיך לאסירי המחנה. מרק שכמוהו לא טעמו כבר תקופה ארוכה. לא עוד מים דלוחים וחול. כיכר לחם אשר נפרסה מול עיניהם של האסירים, חולקה לשלוש מנות לחם, והוגשה לצד המרק.
