Page 43 - גיליון 52 דד
P. 43
העיניים והשיער הזהה ,בדמיון העז שבמבנה אנשים 2
הפנים ובאף? והן לא מבחינות בדמעות, בעלי
בהסתגרות של אתי בתוך עצמה מתחילת כושר רטורי
מצליחים
ההפסקה? להפוך כל סיפור קטן
לא .הן לא מבחינות .הן שקועות בעצמן ,בסערה
חברתית טתית טיפוסית עד מאד ,ובנאומה לדרמה גדולה ,בינלאומית כמעט.
של שפרה ,מהבנות ה ...הבולטות של הכיתה, אנשים בעלי כושר רטורי מצליחים לגרום
שהצליחה להפוך את עצמו לגיבורת סיפור לאנשים להקשיב להם גם בזמנם הפנוי וגם על
הרואי ,את מיכלי ללא שווה ואת אימא לטיפוס
חשבון עיסוקים חשובים אחרים שלהם.
שלא כדאי להתעסק איתו. אנשים בעלי כושר רטורי מצליחים לגרום לשקט
אתמול אימא ספרה לה .ספרה איך מיהרה בחדר לאחר שהם מסיימים לדבר ,שקט של
לחזור הביתה כדי לשלוח את מיכלי מטופחת כבוד ,של עיבוד מידע ,ושקט שלפני סערת
ככל האפשר ,כדי לכבד את מיכלי וכדי לכבד
את אחותה .ספרה איך אחרה את המועד ,ראתה תגובות.
את המתנדבות ונשארה לצפות בהן עוד דקות ואחרי שארוחת הבוקר של שלושה רבעים
מהכיתה הצעירה שלהן אינם עתידים להיאכל
אחדות .והתאכזבה מאד. היום כי פוקע זמנם ,ואחרי ששלושה רבעים
גם אתי התאכזבה .באכזבה כפולה .המתנדבות מהכיתה הצעירה מרוכזים בנשימה עצורה סביב
של שנה שעברה אהבו את מיכלי כל כך, הסיפור ,ואחרי השקט הנדהם והמזדהה ,פורצות
ומיכלי אהבה אותן .השמחה שלהן בכל מפגש
עם מיכלי הכניסה שמחה ללב של מיכלי הקריאות:
ורפאה קצת ממכאוביה ,וכך פעלה גם אצל כל "אילו אנשים!"
המשפחה .הן התמידו בהתנדבות גם לאחר "אתן לא ממשיכות להתנדב שם אחרי כזה
שסיימו טית ועד שעלו י"ב ,אז מפקיע הסמינר
את האפשרות להתנדבות מן התלמידות ומעביר סיפור!"
"הסמינר מתעסק עם כאלו משפחות? אמרו
אותה אל הצעירות מהן. שהמרכזת מכירה את כולם אישית ומדובר רק
והצעירות שקבלו את הזכות ,כן ,את הזכות
להתנדב עם מיכלי לוי -הן שרי ושפרה .בעלות בבתים טובים!"
כושר רטורי ,בעלות חריצות ללמידה ,בעלות "הלכתן למרכזת?"
מקום מרכזי בחברה המתגבשת של טית ,2 "תגדנה לה שאתן עם הילדה הזו סיימתן!"
"בטוח שהיא תבין!"
וחסרות ...חסרות לב? או רק רגישות? "זהו ,שהלכנו .הלכנו וסיפרנו את כל הסיפור
אבל האכזבה של אתי הייתה כפולה ,כי לצד המצמרר הזה מהתחלה .ונראה לכן שהיא
האכזבה על מיכלי הייתה האכזבה על אתי.
התרגשה?"
והפסקת האוכל הזו תעיד כמה גדולה הבעיה. עכשיו שפרה עומדת על קצות אצבעותיה כדי
** להמחיש את גובה קומתה של המרכזת ,משפילה
את עיניה ,מניעה את ימינה הפרושה קדימה
אנשים עם כושר רטורי אוהבים להשתמש בו בתנועה קלה ימינה ושמאלה ,זו שבנות ט' כבר
בכל מקום ,מתי שהוא קשור וגם מתי שלא. למדו להכיר ,ואומרת בקול שגורם גם לאתי
להרים את עיניה בתקווה כמוסה שהמרכזת
מי שיש לו כושר רטורי ,שילך להיות מורה ,או
גננת ,או הדובר של היישוב שלו .בית חולים נכנסה לכאן:
זה לא מקום לאנשים עם כושר רטורי .כישורים "בכל דבריכן לא העליתן שום טיעון שעשוי לגרום
אחרים צריך בבית חולים ואותם יש לה ,לד"ר לי לשקול את שינוי מושא ההתנדבות שלכן.
אניטה .והיא גם מוסמכת להחליט מה יקרה פה אתן בנות בוגרות ,שמעתן את כל ההסברים על
במחלקה שתחת אחריותה ומה לא .ושעת ריכוז ההתנדבות ,על העובדה שהיא קבועה לאורך
כל השנה ,על העובדה שרק בחלק מהבקשות
כאילו זה גן או בית ספר ,לא תהיה פה. ניתן להתחשב ובעיקר – על החשיבות שלה
אבל מלבד כושר רטורי טבועה באימא של רונן ועל הרוממות של הנשמות הגבוהות האלה .אני
גם עקשנות .הספר עוד בידיה ,והיא עדיין עומדת סומכת עליכן שתמלאנה את התפקיד כראוי,
על ידה ,באותה עמדה ממנה ניתן לראות את עם כל הכבוד והרגישות המתבקשים .ונדמה לי
רוב ילדים שבמחלקה" .מה זה מפריע לך ,ד"ר? שהמורה שלכן נכנסה לכיתה לפני כמה רגעים".
אני רק עומדת פה ומקריאה להם כמה שירים!". "גם עכשיו המורה שלנו תיכנס לכיתה עוד כמה
ד"ר אניטה אפילו לא מגיבה .שיר ,האחות ,חשה רגעים ,הרגע כולן ליטול ידיים!" קרא איזה קול
שלא בנוח ומתחמקת לעמדתה ולפנקסה. מבוהל וגרם לטפיפות רגליים מהירות לכיוון
ולרוע מזלם של האם ושל הילדים הרבים ,אף
אם נוספת אינה נמצאת בחדר ברגעים האלו. המסדרון ,תוך כדי שיחה סוערת בנושא הבוער.
"מהספרייה של הקיבוץ הבאתי את הספר הזה. ובכיתה נשארה נערה אחת ,יושבת במקומה
ספר חדש ויפה" :כוכבים טבעו בדלי" ,קוראים שבספסל האחרון .לפניה פרושים ספר ומחברת
לו .הספרנית שמחה שהוא יוכל לשמח את רונן אלגברה ,וכף ידה מאהילה על עיניה ,כדי למנוע
שלי .ורונן כל כך שמח! מתי רונן שמח? ד"ר,
מתי רונן שמח? רונן הוא הילד שלי ,אני רוצה מסיחים ולהיטיב את הריכוז.
שישמח .והילדים האחרים ,למה לא ישמחו גם אבל מעשה היא אינה פותרת אפילו תרגיל אחד
הם? למה לא אקריא גם להם קצת שירים יפים
משיעורי הבית.
מהספר ,וישמחו? למה?" אתי .אחות של מיכלי.
הד"ר אינה מגיבה .הרשות אינה ניתנת .אימא איך הן לא מזהות? נכון שקוראים לנו רק לוי
של רונן מתייאשת .היא חוזרת אל בנה שהקשיב כמו לעשירית מעם ישראל ,ואנחנו גרים ברחוב
לוויכוח מעמדת חוסר האונים שעל מיטתו, החשמונאים כמו עשירית מבנות הסמינר הזה.
נכון שמיכלי יושבת בכיסא גלגלים ,אינה שולטת
ועכשיו הוא מדקלם חרישית את השיר שאהב: כמעט בגפיה ,אינה שולטת גם על הרוק המרגיז
"אויה ,אויה ,אויה לי, הזה שנוזל מסנטרה אם לא ערניים מספיק בכדי
כוכבים טבעו בדלי לטפל בו במעוד מועד .ולעומתה ,אתי הולכת
אנוכי שואב לשווא וזקופה ורגילה .אבל הן לא מבחינות בצבע
שום כוכב אינו נשאב"
גליון | 15.08.20 | 52כ"ה מנחם אב תש"פ 43
