Page 108 - Demo
P. 108
אני יוצאת מהבית ומניחה את ִעִי ָל ִאי עִל הרצפה כדי לראות שהוא מצליח לעִמוד.
הוא עִומד ואומר לי, ״אימא, תראי! הייתה לי שריטה ועִבר לי.״ הוא מצביעִ עִל המרפק שלו.
אני מנשקת אותו, מרימה אותו וצועִקת: ״תראו מהי כוחה של תפילה! התפללתי בלי הפסקה שהקב״ה ישמעִ אותי ויחזיר לי את בני בכורי, ואלוהים שמעִ אותי! הוא
הקשיב לי!״ אנחנו רוקדים מאושרים. פתאום מתנגן שיר: ״רבנו שאג בקול גדול... אין שום
ייאוש, אין שום ייאוש, אין שום ייאוש בעִולם כלל!״ ברגעִ שִעִיָלִאי מניח את הראש עִל הכתף שלי אני מתעִוררת מהחלום, בשעִה 04:39 לפנות בוקר. אני מעִירה
את דביר ומספרת לו. אני זוכרת שהסתכלתי עִל המיטה של ִעִי ָל ִאי, בדקתי אם
הוא ישן. הסימנים האלו, החלומות האלו, זה מה שנותן לי את
הכוח להמשיך. האמונה שהבן שלי במקום הכי טוב בעִולם, שנשמתו
תחת כיסא הכבוד של בורא עִולם... היא נותנת לי כוח. אני מכריחה את עִצמי להיות בשמחה, אני עִושה
השתדלות מאוד גדולה! במוצאי שבת אני שמה מוזיקה בפול ווליום. אליה ואני
שרים ורוקדים יחד. השמחה הזאת, ההשתדלות של להיות בשמחה, היא
בשביל ִעִי ָל ִאי שלי! 106
