Page 24 - Demo
P. 24
אני לא מגיבה. כל הגוף שלי רועִד ואני מרגישה את הנשמה שלי יוצאת החוצה ועִולה למעִלה, לשמיים.
הוא מחדיר לי צינור דמוי קש אל תוך הגרון, ורק אז אני מצליחה לנשום.
כשאני מתעִוררת שוב פעִם, האחות מכסה אותי בשמיכת בית חולים. תחושה של חמימות נעִימה עִוטפת אותי.
״איפה הילד שלי?״ זה הדבר הראשון שאני שואלת את האחות.
״בשעִה טובה,״ היא אומרת, ״נולד לך בן.״ איזה נס, אני חושבת לעִצמי. כל לידה היא נס. האפשרות ליצור חיים... המשמעִות מאחורי זה... אין דבר שיכול
להשתוות לזה. להעִניק חיים, זאת הרגשה טהורה.
22
