Page 27 - Demo
P. 27
היא נותנת לי יד. אימא שלי מחזיקה לי את היד השנייה. אני הולכת לאט, בצעִדים ממש קטנים, עִוברת לאורך המסדרון, שנדמה כי אין לו סוף, אבל יש בו התחלה.
אני זוכרת שחשבתי לעִצמי: כאן החיים מתחילים, אבל כאן הם גם מסתיימים עִבור חלק מהאנשים. מהר מאוד הרחקתי את המחשבה הזאת מהראש. זה יום משמח!
אנחנו מגיעִים לפגייה, האחות מכוונת אותי למיטה של הבן שלי. אני פתאום רואה אותו מול העִיניים שלי. הילד שלי, עִם פנים של מלאך, עִטוף במגבת לבנה, רזה וקטן.
יש לו אינפוזיה עִל היד, מוניטור עִל החזה, ומלא צינורות מכל עִבר. הוא ישן.
אני רוצה להרים אותו, אבל אסור לי. הפנים שלו נוטות ימינה. הוא נראה רגועִ. אני לא מצליחה להפסיק לבהות בו. אני לוחשת לו,
מדברת אליו. זאת אהבה ממבט ראשון. אימא פה לכל החיים, אני אומרת לו, אימא פה לתמיד.
אני יודעִת שהוא שומעִ. אני מסתכלת עִל דף לבן שמודבק עִל המיטה שלו, קוראת
את כל מה שאני כבר יודעִת, את כל מה שחוויתי עִל בשרי, את כל מה שאזכור לנצח.
הוא נולד ב־28.02.2020, בשעִה 17:33, במשקל 2.320 קילו, בניתוח קיסרי בהול.
האחות שואלת אם אני רוצה לשאוב חלב שוב. אני פוסעִת בצעִדים קטנים לחדר השאיבה ומנסה. אני שמחה עִל כל טיפה שיוצאת ממני. כשאני מסיימת, אני מביאה לאחות
25
את בקבוק החלב.
