Page 152 - Preview
P. 152
חזרנו ללאקלנד באחת וחצי בלילה, וסרנו מייד לחדרם של שני פרחי הטיס החדשים שהגיעו במהלך סוף השבוע — שאול חנני וגון ניב—רון. שתינו בצמא את החדשות על הנעשה בבית הספר לטיסה בחצרים, וסיפקנו מעט את סקרנותם לגבי הלימודים הצפויים
להם.
לילות סאן אנטוניו
הקשר שנוצר עם משפחת ג'ייקובסון פתח את הדלת לקשרים ומפגשים נוספים עם בני הקהילה היהודית. במרכז הקהילתי הכרנו זוג צעיר: מייק, סמל בחיל־האוויר האמריקני ששירת באחד הבסיסים שבסביבה ורעייתו דינה בת ה־18, גיורת ממוצא מקסיקני. הם עשו לנו היכרות עם חיי הלילה של סאן אנטוניו, ולקחו אותנו למועדוני ריקודים פופולריים, שנהנינו מאוד לבקר בהם. האחד נקרא The Magic Time Machine והשני נקרא The Last National Bank. האווירה הייתה מחשמלת. המוסיקה — סוחפת, הבנות — חתיכות מדהימות. פשוט לא רצינו לעזוב. כשניגנו את La Bamba, התחלתי לקפץ על רחבת הריקודים באופן שרקדנו לצלילי מנגינה זו בארץ. סגנון הריקוד שהפגנתי היה שונה, מהשייק הרגיל שרקדו שאר האנשים שמסביבי. הרגשתי שהעיניים של רבים מהם ננעצות בי, ועוקבות אחר תנועותיי. גם אנו למדנו מהמקומיים סגנונות ריקוד חדשים, שלא הכרנו עדיין. כך, לדוגמא, את ריקוד ה־Bump, אותו רקדנו לצלילי להיטים רבים, ביניהם הלהיטים KC and the Sunshine של להקת הפופ Get down tonightו־ That’s the way I like it Band. להיט אחר, שרקדו אותו בשורות היה Do the Hustle. בקיצור, בלילות סוף השבוע
הפכנו בחברתם של מייק ודינה לבליינים של ממש!
הזירה הבין־לאומית בלאקלנד
יחסינו עם נציגי הצבאות הזרים היו מגוונים. התחבבו עלינו מאוד הטייסים האתיופים: השניים שהיו בכיתתנו ועוד כמה טייסי 5–F שהגיעו בשלב מאוחר יותר. היו לנו יחסים מצוינים גם עם פר גונאר בריני, הסג"מ הנורבגי שבכיתתנו, ולעיתים קרובות היינו מתלוצצים עימו על חשבון הערבים. יצרתי קשרי ידידות גם עם השכנים בבניין שבו גרתי, ביניהם שני קצינים מאקוודור, הסרנים Gonzales ו–Alvarez, עימם שוחחתי בעיקר על רכש מכוניות. לשניהם נוצר חוב כלפיי, מאחר שכמעט תמיד הייתי אני זה שענה לטלפון הציבורי שבבניין, בשעה שבחורות שונות התקשרו כדי לחפש אותם. גם עם רס"ן Clermont מהאיטי, שגר בחדר מולי, הייתה לי תחרות סמויה, מי מגיע לענות לטלפון ראשון. היה בבניין גם רס"ן
חביב מאינדונזיה, בעל צחוק מתגלגל, שלצערו הרב נפל קורבן לגנבי לאקלנד. עם האיראנים, היו לנו יחסים קורקטיים. אלו שהכרנו, היו מקפידים להגיד לנו שלום, ומדי פעם החלפנו מספר מילים על הלימודים וההתקדמות. הקשר עימם לא היה משמעותי במיוחד. אף פעם לא גילו כלפינו טינה או הביעו תמיכה בעניין הערבי. מספרם בבסיס היה עצום והם נראו בכל מקום, כשהחוגרים שביניהם צועדים בקבוצות גדולות. הייתה זו תקופת שלטון השאח הפרסי, לפני המהפכה החומייניסטית, והיחסים הצבאיים בין איראן
152
