Page 153 - Preview
P. 153
153
לארצות הברית היו בשיאם. חיל־האוויר האיראני נשען במידה רבה על הציוד וההדרכה שסיפקה לו ארצות הברית, והדבר בא לביטוי במאות המשתלמים האיראנים שנשלחו ללאקלנד. עם נציגי המדינות הערביות היו לנו מספר היתקלויות. מכיוון שכל המשתלמים נשאו תגי שם עם שם המדינה שממנה באו, היינו ערים לזהותם, כשם שהם היו ערים לזהותנו. המפגש עמם הוליד מספר אירועי חיכוך אתם נאלצנו להתמודד, כמיטב הבנתנו,
במגבלות שהיו לנו. באחד הימים התיישבנו לאכול בשולחן של פרחי הטיס הכוויתים. הם הגיבו ברעש
ובהמולה, ואנו עשינו עצמנו כאילו איננו מבינים על מה המהומה. נקמתם בנו לא איחרה לבוא. באחד הבקרים הגענו לכיתה וגילינו קריקטורה של משה דיין מצוירת על הלוח. דגל ישראל נגזר מתוך שלל הדגלים שהקיפו את מפת העולם, שהייתה תלויה על הקיר. החלטנו לשתוק ולא לעשות מזה עניין. באחת ההפסקות חזרתי לכיתה, וראיתי שני פרחי טיס כוויתים יוצאים ממנה. מייד התעורר בי חשד ורשמתי לעצמי את שמותיהם. כשנכנסתי לכיתה ראיתי שהקריקטורה של משה דיין צוירה בשנית על הלוח. החלטתי שהסאה הוגדשה. עליתי לדבר עם מנהל המגמה, מר Hedges, והתלוננתי בפניו על מעשי ההתנכלות בעלי האופי הפוליטי. מסרתי לו את שמות שני פרחי הטיס הכוויתים שראיתי יוצאים מכיתתנו, ודרשתי ממנו שיביא את הדבר לידיעת הקולונל, מפקד ה־ELS. בסופו של דבר, בא אחד המנהלים להתנצל בפנינו על האירוע ולפייס אותנו. הוא ביקש מאיתנו לגלות איפוק, ולא להגיב על מעשים אלו. הבהרנו שאין לנו כוונות לרדת לרמה הזו, ובזה
הסתיים העניין. אילן אזרחי ועמוס גבעול, שחלקו את אותו החדר, חוו התנכלות מסוג אחר, בבניין
שבו גרו. הפתקה עם שמותיהם שהייתה תלויה על דלת חדרם, הייתה נתלשת מדי פעם. למעשה זה הגיבו בכך שתלו פתקה גדולה עוד יותר.
את יום הכיפורים העברתי בצום ובמנוחה בחדרי. במוצאי יום כיפור, כשחזרתי עם אילון אורבך מארוחת הערב שלאחר הצום, פגשנו בעמוס ובפיו הודעה מרעישה. הסתבר שמישהו מהמנהלה הגיע לחדרו ודיווח על כך שהתקבלה שם שיחת טלפון מאיימת ובה המסר: "Tonight the Arabs will beat up the Israelis". ניגשנו למבנה שבו היה חדרו של עמוס, וגילינו שהערבים התכנסו בלובי של הבניין. היו שם לפחות 25 טייסים ופרחי טיס מירדן, כווית וסעודיה. למרות שהיה לנו מצב רוח קרבי, החלטנו שעדיף שנתאפק, ונתפנה מהזירה. נכנסנו לאוטו ונסענו העירה לראות סרט. משהסתיים, חזרנו לבסיס שמחים, עליזים, וששים אלי קרב, כשאנו מתלוצצים כל הדרך על "הקרב שעתיד להתחולל". כשהגענו למגורים, נוכחנו שכל הערבים הלכו לישון. דיווחנו למי שצריך לדווח, והדבר
הביא להתעניינות של הנספחות בפרטי המקרה.
Graduation
לאחר יום הכיפורים נותרו רק עוד יומיים לשהייתנו בלאקלנד. את יום ג' הקדשנו לסידורים אחרונים לקראת הנסיעה המתוכננת לפורט ראקר. עמדה בפנינו נהיגה ארוכה של למעלה מ־850 ק"מ. מכיוון שקורס הטיס היה מתוכנן להיפתח רק בשבוע שלאחר מכן, קיבלנו
