Page 151 - Preview
P. 151
151
וורת. כשהגענו למקום חיכה לנו מלווה צמוד, ממחלקת הסחר הבין־לאומי של החברה, שערך לנו סיור של VIP. הראו לנו את המפעל בו עסקו בהרכבה של מסוקי בל לסוגיהם השונים: מסוקי תובלה כדוגמת 205, 206, 212 ואפילו הבל־214 הארבע־להבי, וכן מסוקי קרב קוברה מהדגם החד מנועי שהיה בשירות ה־Army והדגם הדו־מנועי שהיה בשירות ה־Marines. בביתן אחר ראינו איך מייצרים את חלקי המסוקים, ויכולנו להתרשם משלבי הייצור השונים של הלהבים שלהם. משם המשכנו לביתן מעניין במיוחד שבו ראינו את
31
האב־טיפוס של מסוק הקרב החדיש ביותר בעולם ה־63—AAH. למסוק זה, שיועד להיות
הדור הבא שיחליף את מסוק הקוברה הוותיק, היה כוח אש אדיר וכושר ספיגה של קליעי 12.6 מ"מ בכל מקום בגוף. הרגשתי כמי שמתבונן בפלא הנדסי — וההתלהבות שלי לא ידעה גבול. ביקרנו גם במפעל שבו בדקו את העמידות של חלקי המסוק השונים ברעידות
בתדירויות שונות. כשהגענו לביתן המסוקים המוכנים למסירה הפך הביקור מסיור תיאורטי, שבו נחשפנו
לשלבי הייצור השונים של מסוקים, לסיור התרשמות מהצד המעשי — איך טסים על מסוקים. בביתן פגשנו בקונים שבאו לקחת את המסוקים שרכשו. ברחבה שלפני הביתן היו המסוקים מהדגמים השונים, מוכנים למסירה. טייסים ביצעו עליהם טיסות מבחן — המראות מסוגים שונים, ריחופים ואוטורוטציות. הרגשתי שאני בחוויה המעצימה את עצמה מרגע לרגע. לאחר שבועות רבים של לימודים תאורטיים על מסוקים, מתוך חוברות מודפסות ובהאזנה לטייפים, הנה סוף־סוף נחשפנו ל"דבר האמיתי": התיישבנו בקוקפיטים,
ליטפנו את לוחות המכשירים ואחזנו בהגאים של מסוקים אמיתיים! שיאו של הביקור היה במפגש עם צמד קצינים מטייסת 124, טייס בשם פלג וקצין טכני בשם שני, שהגיעו למפעל כדי לבדוק את מסוקי הבל־212, שיועדו לחיל־האוויר. עובדת רכישת המסוקים החדשים טרם פורסמה, והרגשנו כמי שהפכו לשותפי סוד. הם הראו לנו את אחד המסוקים, שסיים את שלבי הבדיקה, נצבע כבר בצבעי חיל־האוויר, ועמד להיות מפורק לצורך אריזה למשלוח לארץ. עלינו עליו, ובדקנו אותו בסקרנות רבה מא' ועד ת'. ההתרגשות הייתה עצומה. באותו שלב הייתי פרח טיס צעיר, שטרם צבר ולו שעת טיסה אחת במסוק. לא ידעתי שהגורל יזמן אותי לטייסת 124, ושאני עתיד לצבור למעלה
מ־2700 שעות טיסה, על דגם המסוק שעמד לפניי. לאחר הביקור בבית החרושת של בל, יצאנו בדרכנו חזרה ללאקלנד. בוואקו (Waco),
עצרנו לבקר במוזיאון לתולדות הטקסס ריינג'רס, ומשם המשכנו לאוסטין בירת טקסס. הביקור בקמפוס של אוניברסיטת טקסס שבאוסטין היה חוויה מסוג אחר. באוניברסיטה למדו באותה עת 40—50 אלף סטודנטים. מעולם לא ביקרתי בקמפוס אוניברסיטאי כלשהו, ומצאתי מקום שהיה שוקק בסטודנטים צעירים, ההולכים ושבים עם ספרי לימוד בזרועותיהם, ובנות יפהפיות מכל עבר. חשתי רצון עז להיות חלק מהאווירה שמסביבי, וניטעה בליבי תקווה לחזור למקום בעתיד, למטרת לימודים. את הערב, שכלל ארוחה במסעדה איטלקית, בילינו בחברתן של שתי סטודנטיות צעירות שפגשנו בקמפוס, קרובה
31 מסוק זה היה פיתוח של חברת בל שהשתתף בתחרות על המכרז למסוק הקרב העתידי של ה־Army. חברת בל הפסידה בתחרות ומי שזכה היה מסוק ה־64—AAH של חברת יוז — שנודע בכינויו אפאצ'י.
של אילן וחברה שלה, עליהן כתבתי ביומני: "...שתי חתיכות רציניות".
