Page 25 - Preview
P. 25
25
"איך זה שאימא לא הייתה לצידך?", שאלתי. אחרי המתנה קצרה נשמעה תשובתו של אבא: "אימא לא הייתה במוסקבה באותה עת,
כי חזרה ללדת אותך בארץ". המשיך אבא וסיפר "...ובעצם, אני הוא זה שהביא את סרטי היומן לארץ. מאחר שהצלם המשיך עם הנבחרת ליעד אחר, נתבקשתי לקחת את הסרטים עימי, בדרכי חזרה ארצה להיות איתכם".
יומן התינוק
אינני יודע מתי וממי קיבלתי את המתנה הראשונה בחיי. בזכות תשומת ליבה של אימא, נשמרו שתיים מהמתנות הראשונות שקיבלתי בתקופה שהייתי בגודל שמתאים לעריסה. מכיוון שהן מאפיינות פרק בחיי עליו אינני יכול לספר באופן ישיר, מצאתי לנכון להזכירן
יומן התינוק שלי
בכמה מילים. המתנה הראשונה היא יומן התינוק, שניתן להוריי ולי על־ידי
סבתי שושנה (רוז) שלוש. ספר נחמד בכריכה אדומה, שבו אמורים היו ההורים הנרגשים לתעד את קורותיו של התינוק החדש שלהם שבא לעולם, כדי שניתן יהיה לשמור פרטי מידע אלו לעתיד לבוא, למי שבאמת יהיה סקרן לדעת אותם. בזכות יומן זה אני יודע שנולדתי בשעה 01:30 לפנות בוקר, שמשקלי היה 2.84 ק"ג, שהאורך שלי היה 48 ס"מ, ושלאחר הלידה הובאתי לביתה של סבתא שושנה, בשדרות רוטשילד 134 בתל־אביב. ב־31 ביולי "... באו על פי הזמנת הוריי קרובים, ידידים ומכרים לשמוח בשמחת הולדתי". בהמשך מוזכרת
העובדה החשובה שצמחה לי שן ראשונה ב־2 באפריל 1957. היומן היה יכול להיות באמת יצירה ביוגרפית מאלפת, אילו
מולא בדבקות, ולאורך זמן. אבל מה לעשות, שהייתי תינוק שני במשפחה, וכנראה שכבר לא נותר להורים כוח למלאכת התיעוד. מלבד הפרטים המעטים שהזכרתי לעיל, רוב רובו של היומן ריק מתוכן ולכן אין בו כדי לספק את הסקרנות על שלב זה בחיי. חבל.
אני מתנחם בעובדה שמצאתי בין דפיו תעודה מקופלת שיש לה חשיבות מסוימת עבורי. זוהי תעודה מספר 06197 של קק"ל על נטיעת עץ אחד. עיריית תל־אביב, החליטה לכבד "כל ילד וילדה הנולדים למז"ט בגבולות עירנו" בנטיעת עץ ב"יער הילד". כך זכיתי לעץ
משלי. מעולם לא הלכתי לבקר ב"יער הילד", ולכן לא התאפשר לי להכיר מקרוב את תוצאת
המעשה הציוני שנעשה לכבודי. יחד עם זאת אני נהנה מהמחשבה שאי שם בהרי יהודה, יש יער, וביער יש עץ, והעץ ניטע לציון בואי לעולם.
כתב המשורר נתן זך: "כי האדם עץ השדה / כמו האדם גם העץ צומח / כמו העץ האדם נגדע / ואני לא יודע / איפה הייתי ואיפה אהיה / כמו עץ השדה...".
