Page 27 - Preview

27
הייתה חצר רחבה מאוד שבה גדלו עצי פרי. בקומת המרתף של הבית היו מגורים לסגל המשרתים:אבהבית—ְבָּלגוֶֹיה,המבשלת—ָדִּניָצהוהמטפלתשלאחיושלי—ָנאָדה. בקומת הקרקע היו המטבח, חדר האוכל ואולם קבלות הפנים ובקומה העליונה היו חדרי המגורים של המשפחה. במבנה הבית היו שני מחסנים, שבאחד מהם נשמרו מזחלות השלג שלנו, עליהן היינו גולשים בחורף, במורד הרחוב שבצד הבית. מורד זה שימש זירה לאחד מתעלולי הילדות שלנו: בערבי החורף הקרים היינו שופכים מים על המדרכה, שהיו הופכים לשכבת קרח דקה. עוברי אורח תמימים שהיו יורדים במורד הרחוב ולא מבחינים בקרח היו לפעמים מחליקים עליו ונופלים ארצה. בפינת חצר הבית היה מבנה קטן ששימש מחסן, שם היה מלאי של עצי הסקה לחורף ושבו גם היינו מאפסנים פחיות שתייה ריקות שנהגנו לאסוף. מחוץ לבית ובצמוד לשער הכניסה הראשי ניצבה בקתת שומר, שעם השוטר שהיה מאכלס אותה הייתי משוחח לפעמים בסרבית הבסיסית שלמדתי. אני זוכר שהיה טיפוס ידידותי שלימד אותי משחקי קלפים. פעם אחת אף נתן בידי סיגריה, וצעדתי חזרה לבית כשהיא נתונה בפי. לא חשבתי שיש במעשה זה משהו רע. כשהבחין בי אחי, קפץ לעברי,
שלף את הסיגריה מפי ונזף בי קשות. התחלתי ללמוד בבית הספר הבין־לאומי בבלגרד, שבו למדו ילדיהם של הנציגים
הדיפלומטים של שאר המדינות. ְס ִטיבוֹ, הנהג שלנו, היה מסיע אותנו מדי בוקר לבית הספר ובצוהריים היה מגיע לאסוף אותנו בחזרה. כשהיינו יוצאים מהכיתות היה טור של מכוניות שרד של הדיפלומטים השונים מחכה לקחת את ילדיהם הביתה. הייתה תחרות בין הילדים — נהגו של מי יהיה הראשון בטור המכוניות. יום שבו סטיבו היה הראשון בטור
היה יום "ניצחון" עבורי מול עמיתיי לכיתה, וגרם לי להרגיש חשוב. שפת הלימוד בבית הספר הייתה אנגלית. אימא היא זו שלימדה אותי בבית קרוא וכתוב
בעברית, מחוברות לימוד לכיתה א' שנשלחו מהארץ. לא רחוק מהבית היה אצטדיון, ואני זוכר שהיינו בקהל באירוע מרשים של חגיגות יום הולדתו של טיטו.
רק שני ילדים ישראלים נוספים היו בבלגרד באותה תקופה. היו אלו רותי ודוד (שכונה ָדִויִדי) גוראון, ילדיהם של המזכיר הראשון בצירות משה גוראון ורעייתו רחל. דוידי היה בכיתתו של יואבי, ורותי הייתה גדולה ממנו, כך שבעצם לא היה לי אף חבר בן־גילי דובר עברית. חברי הילדות של אחי ושלי היו בעיקר בני דיפלומטים אחרים, שלמדו איתנו בבית הספר הבין־לאומי. חברי הקרוב ביותר היה דוד ְק ִרין (David Crean), בנו של שגריר קנדה, שאחותו הגדולה ׅפיוֹ ָנה הייתה בכיתה של יואבי. היה לי חבר קרוב מפינלנד, שגר ברחוב שלנו. לא רחוק מביתנו גרה משפחת רוברטס: האב וולטר עבד בשגרירות האמריקנית בתפקיד נספח כלכלי, ורעייתו מרתה הייתה יהודייה. עם ילדיהם בילי, שהיה בכיתתו של יואבי, והתאומים לארי וצ'ארלי, שהיו שנה מעליי, היינו מיודדים מאוד. בכיתתי למדו גם קמאל, בנו של השגריר המצרי, שאיתו לא החלפתי מילה אחת, מטעמים מובנים, וביאנקה, בתו של שגריר יוון. על פי מה שסיפרו ההורים, שנים לאחר מכן, זכתה זו האחרונה לטיפול "מיוחד" ממני: נסער מסיפורי חנוכה על מה שעוללו היוונים לחשמונאים, הגעתי לכיתה ונתתי לביאנקה להרגיש את נחת זרועי. עוד באותו יום הגיע טלפון בהול מהשגריר היווני לציר הישראלי: "...מדוע הבן שלך מרביץ לבת שלי?". אינני יודע איזה חלק מהסיפור של חנוכה סיפר אבא לשגריר היווני באותה שיחה, אבל ברור שהייתה שם התנצלות עמוקה,