Page 28 - Preview
P. 28
שהשקיטה את האב הנסער ומנעה "תקרית דיפלומטית". לצעדים הראשונים שלי באנגלית מדוברת נקשר הסיפור המשעשע הבא: יום אחד דוידי,
אחי יואבי ואני טיילנו בחורשה שליד הבית. דוידי הציע ליואבי לחצות את החורשה לצידה השני, ואחי ענה לו באנגלית "me too". כששמעתי את תוכניתם של ה"גדולים" הבעתי את רצוני להצטרף אליהם וקראתי לעברם "me three", מאחר ואז עדיין לא ידעתי מה ההבדל
בין "too" ו־"two". חלק בלתי נפרד מהילדות הקסומה שחוויתי קשור לעובדה שחלק מתפקידו של אבא,
ציר ישראל בבלגרד, היה להיות איש הקשר הרשמי של מדינת ישראל לקהילה היהודית המקומית. מתוקף כך חגגנו את החגים השונים ביחד עם הקהילה, לרוב בבלגרד ופעם אחת בסרייבו, בסדר פסח. זיכרון המפגשים האלו, בהם היה גם לנו הילדים, תפקיד, הוא זיכרון
מיוחד מאוד עבורי, ולכן ארחיב את הסיפור עליהם. לפני חגי תשרי קיבלנו, אחי ואני, במשלוח מיוחד שהגיע מהארץ, דגלי שמחת תורה
צבעוניים. הדגל היה מיוחד: גדול וצבעוני, והיה בו גם "חלון" קטן אותו יכולת לפתוח, ולגלות את תמונת ספרי התורה שבארון הקודש. שמחתי לקבל את הדגל. במהלך החג הלכנו עם ההורים לבית הכנסת, כשדגלינו בידינו, וישבנו בקהל הגדול שהתאסף שם. במרכז אולם בית הכנסת ישבה קבוצה גדולה של בנים מהקהילה היהודית המקומית, כשכל אחד מהם אוחז בדגל ישראל כחול־לבן. לקראת סוף המפגש ערכנו טקס של החלפת דגלים: אחי ואני התבקשנו למסור את דגלי שמחת תורה הצבעוניים שהיו בידינו לשני ילדים שנבחרו מתוך הקהל, והם מסרו לנו את דגלי ישראל שהיו בידיהם. הייתי ילד צעיר, וקצת הצטערתי שהיה עליי להיפרד מהדגל הצבעוני הגדול שהיה בידי, אבל קיבלתי בהבנה את העובדה שעליי למלא תפקיד מסוים במפגש הזה — לעשות מעשה שמסמל את הקשר שבין ישראל
לקהילה היהודית. בחנוכה ובפורים השתתפנו במסיבות בבית הקהילה היהודית של בלגרד. באלבום מזכרת
קטן שקיבלה אימא מנשות הקהילה, עת עזבנו את בלגרד ביוני 1963, נשתמרו עשר תמונות ממפגשים אלו. באחת מהן, ממסיבת חג פורים, ניתן לראות אותי ואת דוידי מחופשים לאינדיאנים. את התחפושות לפורים הכינה אימא בעצמה. היא שקדה רבות על הכנתן ואף
יצרה מחרוזות של בוטנים שזורים, שכל אחד מהם נצבע בצבע שונה. בחג הפסח של 1963 נערך סדר הפסח בביתנו. האירוע הוכן בקפידה רבה. אימא הכינה תפריט מסורתי שכלל מרק קניידלך, גפילטע־פיש וצלי עגל. המבשלת דניצה שקדה להפוך את הקרפיונים הגדולים שהובאו לביתנו לקציצות דגים. האולם הגדול שבקומה הראשונה של הבית סודר לארוחה הגדולה — הוצב בו שולחן גדול שסביבו הסבו כחמישים מוזמנים מקרב הקהילה היהודית המקומית, יהודים ששירתו בנציגויות הדיפלומטיות של ארה"ב ובריטניה, חברי הנציגות הדיפלומטית הישראלית בבלגרד ובני משפחותיהם וכמה
ישראלים צעירים ששהו ביוגוסלביה באותה תקופה. לכבוד האירוע הוכן שירון, שעל כריכתו התנוסס הלוגו של צירות ישראל בבלגרד, ודפיו
היו קשורים בחוט שזור של כחול ולבן. היה בו מבחר שירים עבריים לחג הפסח אותם שרו במהלך הסדר. לטובת המוזמנים שלא היו קוראי עברית, כלל השירון גם תעתיק לועזי של השירים.
28
