Page 250 - Preview

שחור,שהואנקודתהנחיתה.מרובלחץבטיסה,לאהבחנתיבריבוע,וָנַחִתּיבמדויקבמרכז האותC.יצאאיפהשָנַחִתּיבזמן,אךלאבנקודה!כךאיבדתיאתכלהנקודותעבורהנחיתה בנקודה זו, ומקומי בדירוג הטייסתי והכללי נפגע מאוד.
הייתי המום ומאוכזב מעצמי. מפקד הטייסת, לא נבהל מהעניין וניחם אותי במילים הבאות:
"מה שחשוב הוא, שָנ ַח ָתּ בנקודה שרצית לנחות בה". דבריו עודדו אותי. היה זה שיעור מאלף עבורי, על הצורך לשמור על קור הרוח בכל טיסה
ובפרט במהלך ההזנקה, כדי לא לאבד אף אחד מהנתונים החשובים לביצוע מושלם.
אוטובוס הדמים בכביש החוף
בשבת אחר הצוהריים, ה־11 במרץ 1978, נחתו 11 מחבלים בחוף שמורת הטבע שליד קיבוץ מעגן מיכאל. המחבלים הגיעו לשם לאחר הפלגה בת שלושה ימים מצור. לאחר שירדו לחוף, נתקלו בצלמת הטבע גייל רובין, ורצחו אותה. משם המשיכו המחבלים בצעדה לעבר כביש החוף. שני מחבלים עצרו מונית והשתלטו עליה, והתחילו בנסיעה דרומה לכיוון תל־אביב. יתר המחבלים, עצרו ביריות אוטובוס של אגד, שבו היו חברי חוג המשוטטים של אגד ובני משפחותיהם, שהיה בדרכו חזרה לחיפה, לאחר יום טיול במערת הנטיפים. המחבלים הורו לנהג לסובב את האוטובוס, ולנסוע לכיוון תל־אביב. במהלך הנסיעה ירו המחבלים מהאוטובוס לעבר מכוניות חולפות. ליד צומת גבעת אולגה, חברו למונית החטופה, העלו את חבריהם ואת נוסעי המונית החטופים לאוטובוס, והמשיכו
לכיוון תל־אביב. במהלך הנסיעה דרומה, השתלטו המחבלים על אוטובוס נוסף שנסע בקו 901 מחיפה
לתל־אביב, והעבירו את נוסעיו לאוטובוס הראשון. הם המשיכו בדהרה דרומה, כשכוחות משטרה דולקים בעקבותיהם. באזור צומת גלילות, הצליח ירי השוטרים בגלגלי האוטובוס להביא לעצירתו. התפתח קרב יריות ארוך בין המחבלים לכוחות המשטרה. חלק מהמחבלים פרץ החוצה מהאוטובוס, וחלק פתח בירי רצחני של הנוסעים הלכודים בו. בשלב מסוים פוצצו המחבלים את האוטובוס, והוא הפך למלכודת אש. מניין הנפגעים הגיע ל־35 הרוגים
ו־71 פצועים. תשעה מחבלים נהרגו ואילו שניים נתפסו בחיים. כוחות הביטחון שהגיעו לאזור האירוע חששו שעוד מחבלים נותרו בחיים, ואולי
מסתתרים באזור. הוטל עוצר על כל אזור גוש דן ודרום השרון. מסוקי הטייסת הוזנקו לבצע סריקות מהאוויר. אני צוותי בתור טייס משנה של רס"ן שלמה שמיר, שהיה סמ"ט א' של הטייסת,87 ועימנו בצוות בתפקיד מכונאי מוטס היה סרן איתמר שיינמן, שהיה הקצין הטכני של הטייסת. המראנו עוד לפני אור ראשון, וטסנו לאזור הסריקות שהוקצה לנו במרחב בין כביש החוף והים, מאזור הקנטרי קלאב של תל־אביב, בדרום, ועד הרצלייה, בצפון. סרקנו הלוך ושוב, וכשנגמר הדלק, טסנו לשדה דב כדי לתדלק, והמראנו מחדש. סה"כ נמשכה הגיחה 0:20 שעות טיסה לילה ועוד 5:45 שעות טיסה ביום. חזרנו לבסיס עייפים, מבלי שמצאנו דבר. עוד באותו היום, לאחר שכוחות הביטחון הגיעו למסקנה שאין
87 סמ"ט א' — הסגן הראשון של מפקד הטייסת, האחראי על גף הטיסה בטייסת.
250