Page 266 - Preview
P. 266
מכיוון שהרגשתי שכל השקעתי בהדרכה של שני החניכים הללו במשך כחודש ימים ירדה לטמיון!
התפקיד הקרקעי שהוטל עליי היה להיות קצין הבטיחות של הטייסת. כך הייתי מקבל את כל הפרסומים הזרים, קורא אותם ומחליט מה רלוונטי להביא לידיעת המדריכים והחניכים. באחד הגיליונות של Aviation Safety, בטאון הבטיחות בטיסה של צבא ארצות הברית, מצאתי כתבה מעניינת מאוד. היא עסקה בתופעה שלא שמעתי עליה קודם לכן — הזדקרות רוטור זנב. בדקתי עם עמיתיי המדריכים, וטייסים אחרים, וגיליתי שאף אחד לא שמע על התופעה הזו. החלטתי לתרגם את הכתבה לעברית, והפצתי אותה לגורמים העוסקים בבטיחות טיסה בטייסות המסוקים. זמן מה לאחר מכן, היה אירוע בטיחותי בטייסת 125. האירוע הסתיים ללא פגיעות בנפש, אך הקצין החוקר קבע שסיבת האירוע היא הטסה חריפה שהכניסה את המסוק למצב של הזדקרות רוטור הזנב. הרגשתי שלפעולתי הייתה
תהודה חיובית בתחום החינוך לבטיחות הטיסה. מאמר נוסף שתרגמתי באותה התקופה נשא את השם "מתי מתערב המדריך בהגאים?".
דילמה זו קיימת בבסיס פעולת ההדרכה. מצד אחד, קיים הצורך לאפשר לחניך לזהות את המצב החריג, ולבצע תיקון ביוזמתו. אך חוסר הניסיון שלו, או היעדר כישורים, יכול להוביל לכך שהזיהוי ופעולת התיקון יגיעו מאוחר מדי, ואולי בכלל לא, ויעמידו את המסוק והצוות בסכנה. כאשר טסים בציוות קבוע של מדריך—חניך, למדריך יש את היכולת להרחיב את תחום השגיאה שהוא מאפשר לחניך, עד לשלב שהוא מקבל החלטה להתערב, וזאת לאורך היכרות עם ביצועי החניך מהגיחות הקודמות. מרחב זה מצטמצם כאשר טסים עם חניך לא מוכר, ובמבחני טיסה. בסופו של דבר, האחריות מוטלת על המדריך להיות ערני כל הזמן, ולהיות מוכן להפתעות. אחת הדוגמאות שבהן זמן ההתערבות הזמין למדריך הוא קריטי — היא תרגול נחיתת אונס מריחוף. בתרגיל זה מבצע המדריך סגירה של המצערת, והמסוק מתחיל לשקוע לעבר הקרקע. הפעולה הנדרשת מהחניך היא להרים את הקולקטיב, כדי להקטין את שיעור ההנמכה, ולשכך את הנגיעה בקרקע. לא אחת קרה, בין היתר גם לי, שהחניך המבוהל היה מוריד קולקטיב במקום להרימו. במצב זה אין למדריך זמן לחשוב.
התערבותו באופן של הרמת קולקטיב צריכה להיות אינסטינקטיבית ומיידית. עם תום מחזור ההדרכה לחניכי קורס טיס מס' 92 יצאנו לחופשת פגרה שלפני קליטת מחזור החניכים החדש. התארגנו כמה ממדריכי הראשוני — עופר יודפת, עמוס סולומון, מודי קרן ואני, וביחד עם מספר בנות וביניהן חברתי רותי, יצאנו לטיול של כמה ימים באזור
אילת. לטיול זה לבשתי חולצת T משלל החולצות שהבאתי איתי מפורט ראקר — זו שהיה
שעליה הכיתוב "Helicopter pilots do it better". הסיסמא הזו מצאה חן בעיניי, ונהגתי ללבוש חולצה זו בגאווה בהזדמנויות רבות של פנאי, ספורט וטיולים.
לחולצה הזו נקשר הסיפור הבא: בעת ההיא גרתי בדירתם של אחי יואב וגיסתי בשמת בהרצלייה — דירה שהייתה לי ל"דירת רווקים". באחד מסופי השבוע שבהם רותי באה לדירה היא ביקשה ממני חולצת טריקו ליום הספורט שתוכנן להתקיים ביום ראשון בטייסת שלה — טייסת 69 (קורנס). החלטתי לשגר לקולגות ממערך הקרב מסר, ונתתי לרותי את חולצת ה־Helicopter pilots do it better שלי. באופן לא מפתיע, אחדים מהם
מאוד לא אהבו את קריאת התיגר של החברה של טייס המסוקים.
266
