Page 267 - Preview
P. 267
267
בטיול לאילת ביוני 1979: רותי, אני וחולצת ה־"Helicopter pilots do it better"
ביולי 1979 קלטנו בטייסת ראשוני מסוקים מחזור חדש של חניכים, מקורס טיס מס' 93. מאחר שכבר צברתי ניסיון כמדריך, נכללתי בסגל המדריכים שביצע את עשר טיסות המיון הראשונות. ב־4 ביולי המראתי לביצוע טיסה מס' 1, הלא היא טיסת ההיכרות עם המסוק, עם שלושה חניכים חדשים: פרחי הטיס אירני, ליאון ופרי. מטרתה של טיסה זו הייתה להדגים לחניך את נפלאות הטסת המסוק, ולטעת בו מוטיבציה להמשיך במסלול זה.105 בין יתר ההדגמות שהיה נהוג לבצע, הייתה נחיתה בשטח מוגבל. בחרתי חורשת עצים מלבנית, ששימשהאותנולסוגאימוןזה,וָנַחִתּיבהעםכלחניךבתורו.הדגמתיאיךבוחריםאתנתיב היציאה האופטימלי מהשטח המוגבל, איך מתמרנים את המסוק לעבר נקודת ההמראה ואיך ממריאים משם, בהמראה תלולה מעל לצמרות העצים. הכול הלך בסדר, עד לחניך השלישי, פ"ט דב פרי. בשלבים הראשונים של הטיסה, בעודי מסבסב את המסוק בתוך השטח המוגבל בדיוק כפי שעשיתי עם שני החניכים שקדמו לו, ברגע של חוסר זהירות מספקת מצידי פגע רוטור הזנב בענף שבלט מאחד העצים. רעש צורמני נשמע. ִה ְנ ַח ִתּי את המסוק וכיביתי אותו. היה לי קשה לעכל את העובדה שביצעתי תאונת טיסה, ועוד בטיסת
הדגמה לחניך! רציתי לקבור את עצמי באדמה מרוב בושה. מסוק חילוץ טכני שהגיע לשטח, פינה אותנו בחזרה לבסיס. כשפגשתי את אלרן בחדר
האוכל, הוא הורה לי לחזור לטייסת ולהשלים את הגיחה עם החניך. הייתי מופתע, אך קיבלתי את ההנחיה בהערכה, מכיוון שהיה בה מסר משמעותי מאוד עבורי: "קרה מה שקרה — אתה ממשיך!". כמה ימים לאחר מכן, נקראתי למשרדו של מפקד בית הספר
105 החניכים נחלקו לשתי קבוצות: לכאלו שהיו להם משקפיים ולכן יועדו מראש למסוקים, וכאלו שהועברו ממגמת קרב. לחלק מהאחרונים, שעד לא מזמן חלמו להיות טייסי קרב, הייתה בעיית מוטיבציה
שנדרשנו לטפל בה.
