Page 288 - Preview
P. 288
"אין תודה על החובה", השבתי לו, כשאני מתרגם לעברית את הפתגם הערבי שלמדתי בימי בית הספר היסודי. את הרגשת התרוממות הרוח שחשתי על הביצוע המוצלח של החילוץ וסגירת המעגל עם דורון — קשה לתאר במילים.
בחזרה להדרכה בראשוני
באוגוסט 1980, לאחר שהשלמתי תקופת הדרכה אחת בטייסת 123, חזרתי לטייסת ראשוני מסוקים להדריך חניכים מקורס 96. מפקד הטייסת באותה עת היה רס"ן ישראל גת ומפקד הקורס סרן מודי קרן. קיבלתי בשמחה את האתגר החדש שלי: סגן מפקד קורס ראשוני
מסוקים. בתום תקופה אחת, בדצמבר 1980, מודי קרן עזב ואני קודמתי לתפקיד מפקד קורס
ראשוני מסוקים. החניכים היו מקורס 97. סגן אודי דוידאי היה סגן מפקד הקורס, ועבדנו יחד בהרמוניה מלאה בניהול הקורס והוצאת תוכנית ההדרכה אל הפועל.
מתוקף תפקיד מפקד הקורס שאותו מילאתי הוטלה עליי אחריות גדולה למיון ולהדרכה של החניכים, לביצוע של תוכנית הטיסות וניהול דיוני המדריכים והחניכים. מעבר לכך העסיקה אותי השאלה איך לדאוג לכך שהמוטיבציה של החניכים תהיה גבוהה. ביום הראשון להגעת החניכים הייתי הראשון לפגוש אותם לביצוע התדריך הראשון. לאחר שהחניך התורן קיבל אותי בהצדעה ניגשתי ללוח, אחזתי את הגיר בידי וכתבתי על הלוח
בספרות גדולות "124". "בואו אספר לכם מה זה להיות קברניט מבצעי בטייסת 124" אמרתי לחניכים הדרוכים.
היו לי באמתחתי התנסויות "מכובדות": החילוץ בראס־א־שק, ומרדף מוצלח שביצעתי בשטח האוייב. סיפרתי לחניכים על הניסיון המבצעי שצברתי בגיחות אלו. מתגובתם של החניכים יכולתי ללמוד שהצלחתי להלהיב את דמיונם על האפשרויות הגלומות בקריירה של טייס מסוק אנפה. עכשיו נותרה בפניי המשימה העיקרית — ללמד אותם לטוס על
מסוק! התקופה הראשונה שלי בתפקיד מפקד קורס ראשוני מסוקים הייתה מוצלחת ביותר,
ובסופה נבחרתי למדריך המצטיין של מגמת מסוקים לתקופה 121.3/80 במהלך תקופה זו ביצעתי קורס הובלה במסגרת טיסות הצ"ח בטייסת 124. הקורס כלל 6 גיחות וב־15 בפברואר ביצעתי את מבחן ההסמכה שלי למוביל (דרג ג'). קבלת ההסמכה הייתה שינוי בעל משמעות מבחינת הכישורים המבצעיים שלי. מעבר לאחריות להוביל משימות שתוכננו להתבצע על־ידי זוג מטוסים, ההסמכה לטייס דרג ג' פתחה בפניי את האפשרות לבצע משימות נוספות שהיו מוגבלות לטייסים בדרג ג' ומעלה. כך לדוגמה — בטיסות לילה יכולתי לבצע הנמכות לסטי"ל ללא שימוש באורות נחיתה, לבצע תובלות
לאר"מים כמו ראש הממשלה והנשיא, ועוד.
121 על הצטיינות זו הוענק לי שי בטקס סיום תקופה שנערך ב־16 במרץ 1980, הספר ימים של עופרת, מאת משה רשקס, ובו הקדשה ממפקד בית הספר לטיסה.
288
