Page 306 - Preview
P. 306
לאחר נחיתה בשש"ה אני נכנס למבצעים, ממלא דו"ח תחקיר, ומודיע למנהל התורן על הצורך הדחוף לארגן תאורה בליין המסוקים.
היה לי מזל גדול שלא שברתי יד בנפילה הזו. זה היה יכול להיות סיום עגום ומוקדם מדי של חלקי במלחמה.
טרולי מחוברת למסוק – ברחבת חניית המסוקים בשש"ה בבית הספר הטכני בחיפה
(צילום: ארכיון בטאון חיל־האוויר)
06.06.1982 — מאבדים אנפה בגזרה המזרחית
טייסת 123, הטייסת האחות מחצרים, פרסה גף לשדה התעופה מחניים, והחלה לבצע הזנקות בגזרה המזרחית של אזור הלחימה. בסביבות הצוהריים של יום המלחמה הראשון, קיבלנו את הידיעה הכואבת שאחד המסוקים שלה הופל באזור נבטייה, וכל חמשת אנשי הצוות נהרגו. בתחקיר הגיחה הסתבר שבמפת הקוד בקנ"מ 1:50,000 שבה השתמשנו, הייתה שגיאה: קוד הזיהוי של נקודת הפינוי, שאמור היה להיות יחידני על המפה, הופיע עליה בשני מקומות שונים. מבלי שהיה מודע לכך טס הצוות לא לנקודת הפינוי המיועדת, אלא לנקודה השנייה שהייתה באזור מאוים באש מחבלים, וכך הופל. העובדה שתוך פחות מיממה איבד מערך המסוקים שני מסוקים על צוותיהם, המחישה לי שמבצע זה שונה בתכלית ממה שחוויתי ארבע שנים קודם לכן, בעת מבצע ליטאני. זמן קצר לאחר מכן,
הוחלפו המפות שהיו ברשותנו במפות חדשות. את קברניט המסוק שהופל, רס"ן אליעזר שיאון, הכרתי אישית מהתקופה בה שרת
בטייסת 124. אלי התגייס לנח"ל, ונשלח לקורס קצינים, אותו סיים בהצטיינות. במלחמת יום הכיפורים היה מפקד מחלקה ולאחריה התנדב לקורס טיס. בשנתיים הראשונות שלי בטייסת יצא לי לטוס עם אלי מספר פעמים. הוא היה קברניט נוקשה ומחמיר. הלחץ שהרגשתי בטיסה עימו הגיע לידי כך שבסיומה של אחת מהטיסות הודעתי לו שאינני
306
