Page 314 - Preview
P. 314
בית חולים שדה, דרומית לדאמור, מראות המלחמה (2)
שני נגמ"שים מגיעים לבית החולים. חיילים רצים לעברם ופורקים אלונקות, הנישאות לעבר המרפסת של הבית. הטיפול בפצועים נעשה באוויר הפתוח, על רחבת המרפסת.
אני מביט לעבר אחת האלונקות. הצוות הרפואי שמקיף אותה מתאמץ להציל את הפצוע. הלחץ שלהם לעשות את המיטב, ניכר.
בשלב מסוים משתרר שקט. אני שומע: "איבדנו אותו". הטבעת ההדוקה של רופאים וחובשים שהייתה מסביב לאלונקה נפתחת. חלק מהאנשים מתרחקים משם, כל אחד להמשך משימותיו. מישהו מביא שק לבן שבו עוטפים את החלל. בהמשך הוא מועבר
למסוק עם חלל נוסף. אנחנו ממריאים דרומה לעבר רמב"ם עם המטען העצוב. לראשונה בחיי, ראיתי במו עיניי את המוות בצורה כה מוחשית וקרובה. התמונה הזו לא
תימחק מזיכרוני.
29.07.1982 — ביקור בביירות
קיבלתי משימה לביצוע תובלת אר"מים ללבנון. הנוסעים היו כמה חברי כנסת, חברים בוועדת חוץ וביטחון, בתת ועדה לענייני כוננות הצבא. בראש החבורה, הרמטכ"ל לשעבר מרדכי (מוטה) גור, מי שחתום על תעודת ההסמכה שלי לקצונה. איתי בצוות: טייס המשנה
סג"מ רן שפירא, והמכונאי המוטס רס"ל יחיאל קונטורוביץ' (לימים כנען). טסנו לעאליי, נחתנו במנחת שליד הווילה, והדממנו את המסוק. "רוצים להצטרף?" שאל
אותי מוטה גור. "בוודאי", השבתי. איך אפשר לסרב להצעה לסיור בעיר הבירה של השכנה מצפון. השארנו את המסוק בידי חוליית האבטחה, ועלינו עם הנוסעים שלנו על שלושה רכבים
והתחלנו בנסיעה לעבר פרברי ביירות. בדרך עצרנו במכולת אלמונית. מוטה ירד לקנות כמה דברי אוכל.
"רוצה משהו?" פנה אליי בשאלה. הסתכלתי על דלפק החנות, ועיני צדה חפיסת וופלים סגולה של המותג Leo, שאחי הצעיר
ָשי ָשי אהב מאוד. "אשמח ל־Leo אחד", השבתי. מוטה שילם על כל המצרכים, ומסר לי את חפיסת ה־Leo. יצאנו מהחנות ועלינו על הרכבים
להמשך הנסיעה. ההמשך היה מפחיד. גיליתי, שבביירות אין משמעות לחוקי התנועה. שיירת הרכבים שלנו
נסעה מדי פעם בנתיב השמאלי, מול תנועה שנעה לעברנו. הנסיעה הייתה במהירות גבוהה. נראה שהנהגים הרגישו מאוד בנוח. לא כן אני, שישבתי מכווץ במושב האחורי של אחד מהם וחיכיתי שהנסיעה תגיע לסופה.
הגענו לנקודת מפגש. נוסעינו ירדו ולחצו ידיים עם מקבלי פנינו הלבנונים. זיהיתי את פניו של אחד מהם. היה זה באשיר ג'מאייל, מנהיג הפלאנגות הנוצריות. קצת פחות מחודש לאחר מכן, ב־23 באוגוסט 1982, נבחר לתפקיד נשיא לבנון. הוא לא כיהן בתפקיד זמן רב. ב־14 בספטמבר נרצח בפיגוע שבו הוחדרה מכונית תופת לבניין המפקדה שבה שהה. ארץ
אוכלת יושביה.
314
