Page 328 - Preview
P. 328
קליטה ותחילת לימודים
במונטריי מצאנו קהילה ישראלית קטנה ותומכת מאוד, שכללה משפחות של קצינים מחיל־האוויר ומחיל־הים שהגיעו להשתלמות במכללה, ומשפחות של מרצים ישראלים שנמנו עם הסגל האקדמי. תהליך הקליטה היה מהיר ולאחר מספר שבועות כבר היינו מסודרים: רכשנו רכב, שכרנו בית מגורים במרחק הליכה מהמכללה, וסידרנו את הילדים
במסגרות חינוכיות מתאימות. במקביל, התחלתי את תהליך הקליטה המנהלי והאקדמי במכללה. תוכנית לימודי
ה־.M.Sc במדעי המחשב ארכה שנתיים, אך לי הוקצו שנה וחצי בלבד. עוד בארץ התכוננתי לקראת ביצועו של סבב בין המרצים של הקורסים הנלמדים בחצי השנה הראשונה, כדי לקבל מהם פטורים. במרבית המקרים הספיק גיליון הציונים, שהבאתי מלימודיי בטכניון. במקרים בודדים שאלו אותי כמה שאלות, ולאחר שנוכחו שאני בקי בחומר — נתנו לי את הפטור המיוחל. מצויד בכל הפטורים הנדרשים התייצבתי במשרדי מגמת מדעי המחשב, וצורפתי לכיתה שלמעשה סיימה כבר חצי שנה ראשונה של לימודים. היו בה 18 משתלמים, מרביתם קציני חיל־הים האמריקני, כמה קציני חיל־הנחתים ועוד כמה קצינים של צבאות
זרים — משבדיה, יוון, טאיוון, וקוריאה, ואני, הישראלי.
מלחמת המפרץ
ביום ג' ה־15 בינואר 1991 צעדתי כהרגלי למכללה לשגרה של עוד יום לימודים. לקראת הצוהריים קפצתי ל־Navy Exchange כדי לנצל מבצע הוזלות של סרטים של קודק. הצטיידתי במלאי הגון, ושמתי פעמיי בחזרה למבנה, שבו היו הכיתות שבהן למדנו. בדרך
פגשתי את צביקה וינברגר, קצין חיל־הים שהיה גם הוא בלימודים במכללה. "תרי, מחפשים אותך מה־International Office" אמר לי צביקה, ולא ידע להוסיף מידע
באיזה עניין. מיהרתי למשרד שם הודיעו לי שעליי להתקשר הביתה בדחיפות. מעבר לקו היה קולה של רעייתי רותי, חנוקה מדמעות: "התקשרו מהנספחות. יש הוראה שאתה צריך לטוס בחזרה לארץ עוד הלילה. מה יהיה
עלינו?". מיהרתי חזרה הביתה. התקשרתי לנספחות, והם מסרו לי את פרטי הטיסה שהוזמנה
עבורי: מונטריי — סן פרנסיסקו — מיניאפוליס — דייטון, אוהיו. בשדה התעופה של דייטון מישהו יאסוף אותי ויעבירני לבסיס חיל־האוויר האמריקני רייט פטרסון הסמוך, שם אעלה על טיסה של חיל־האוויר שתביא אותי לארץ.
הבנתי שתוכנית הלימודים שלי חטפה שיבוש רציני. אני יוצא "להילחם" בהותירי את משפחתי מאחור. האם אחזור, ואם כן מתי? מה יהיה על המשך הלימודים אם אחזור לאחר הפסקה ארוכה? ואם לא אחזור — איך תצליח המשפחה להתארגן להחזיר את עצמה לארץ,
בלעדיי? כל השאלות הללו ריחפו באוויר ללא מענה. הידיעה על כך שנקראתי לשוב לארץ התפשטה במהירות בקרב חברינו בקהילה
הישראלית. היו ביניהם שהתקשרו לברר פרטים ולהציע עזרה. בערב הסיעו אותי לשדה
328
